Correspondence between Iraqi Government and President of the Jewish Community about Jewish Citizens
View interactive document pageThis item contains requests from the Iraqi government to the President of the Jewish Community about Baghdadi Jewish community members that have passed away or abrogated their citizenship. Correspondence also confirms citizenship, religion, and marriages. There is legal paperwork regarding the endowment of Ezra Menahem Daniel. Included is an unrelated part of a book with commentary on the Talmud.
B01 · header / arabic رئاسة الطائفة الموسوية في بغداد B02 · form / arabic الرقم ط/: ٤٨٣ / ٧٧ التاريخ: ١٤ / ١٢ / ١٩٧٧ الموضوع /: B03 · paragraph / arabic الامانة العامة للاموال المجمدة المحترمة الحقوق B04 · paragraph / arabic بعد التحية اشارة الى كتابكم المرقم ٣٥٨٣٣ والمؤرخ ١/١٢/١٩٧٧ ، ليس لدينا معلومات عن ورثة خضوري يعقوب يوسف بقال . وتفضلوا بقبول فائق الاحترام . B05 · signature / arabic ⟦signature⟧ ع. رئاسة الطائفة الموسوية B06 · marginalia / arabic ٨٣ هـ
B01 · header / arabic الجمهورية العراقية وزارة الداخلية مديرية الامن العامة B02 · stamp / arabic ⟦illegible⟧ العدد ⟦illegible⟧ التاريخ ⟦illegible⟧ B03 · form / arabic موضوع - سحب الجنسية العراقية رقم الاستمارة ⟦illegible⟧ العدد ⟦illegible⟧ / ⟦illegible⟧ / ⟦illegible⟧ بناء على ( رغبة والده ووالدته ) وايضا تقرير مديرية الامن العامة ⟦illegible⟧ ⟦line⟧ واستنادا للمادة ⟦illegible⟧ B04 · paragraph / arabic ١- ⟦illegible⟧ ⟦illegible⟧ في ليلة ⟦illegible⟧ - ⟦illegible⟧ - ⟦illegible⟧ B05 · marginalia / arabic ثبوت ⟦illegible⟧ B06 · paragraph / arabic إلى مديرية شرطة ⟦illegible⟧ بناء على طلب ⟦illegible⟧ سحب ⟦illegible⟧ من ⟦illegible⟧ العراقية ⟦illegible⟧ ⟦illegible⟧ ⟦illegible⟧ B07 · signature / arabic ⟦illegible⟧
بسم الله الرحمن الرحيم الامانة العامة للاموال المجمدة العدد / التاريخ / / ١٩٧ حقوق / حقوق [Stamp] رئاسة الطائفة الموسوية [Stamp] ⟦illegible⟧ [Stamp] التاريخ ⟦illegible⟧ [Stamp] العدد ⟦illegible⟧ مديرية ضريبة الدخل العامة / التركات م / المتوفي خضوري يعقوب يوسف بقال نشيركم الى كتاب مديرية ضريبة دخل محافظة واسط عدد ٣/ك/٢٣٣٣ في ١٤ / ١١ / ١٩٧٧ ونرجو اعلامنا النتيجة . صورة منه الى / مديرية ضريبة دخل واسط - كتابكم اعلاه للعلم مراقبية الاموال المجمدة في واسط - نؤكد كتابنا ٢٣٧٦١ في ٢ / ١١ / ١٩٧٧ ونرجو متابعة تحرير تركة المتوفي اعلاه واصدار القسام الشرعي له وتزويدنا بنسخة مصدقة منه واعلامنا . املاك المحافظات / تثبيت الملكية / الحاقا بكتابنا اعلاه والمتعلق بالقطعة ١٠٤ / ٢ مقاطعة ٢٨ ⟦حويف⟧ صورة للعلم رجاء . رئاسة الطائفة الموسوية / بغداد / نشيركم الى كتاب مديرية الجنسية العامة / الهويات ١١٢٨١/٦٨٣ في ١٤ / ١١ / ١٩٧٧ ونرجو سرعة تزويدنا بالاستشهاد الخاص باسماء ورثة المتوفي اعلاه ومحل وفاته وبالسرعة المستطاعة رجاء . الحقوق / الاضبارة / ٥٣١ للعلم اوراق الحقوق / للحفظ التركات / للتعقيب [Signature] ع/ الامين العام [Signature] ⟦illegible signature⟧ [Marginalia] ليس له سيارات ⟦...⟧ ورشة [Marginalia] سميرة ٣٠ / ١١
٤/٢١٢ بسم الله الرحمن الرحيم الامانة العامة للاموال المجمدة العدد / التاريخ / / ١٩٧ الحقوق / الحقوق [Stamp] ١٩١٩ [Stamp] ٩٧٧/١٢/١٨ مراقبة الاموال المجمدة في محافظة واسط م : المتوفى خضوري يعقوب يوسف بقال كتابكم ١٨٤٦٥ في ١٩٧٧/١١/١٥ يرجى ملاحظة كتابنا ٢٥٥٤٤ في ١٩٧٧/٨/١٤ الذي طلبنا فيه الى امانة الحسابات في الامانة العامة صرف سلفة قدرها / ٢٥ دينار الى مراقبية الاموال المجمدة في محافظة واسط وتسوية السلفة المذكورة بعد تقديم الوصولات المؤيدة للصرف والمقدمة من قبل السيد صائل سباهي حسن اجوره نتيجة لمرافقته لجنة الكشف في مديرية ضريبة دخل محافظة واسط ومتابعة استخراج القسام الشرعي للمتوفى اعلاه فنرجو ملاحظة ذلك واجابتنا . [Signature] هـ / الامين العام [Signature] ⟦illegible⟧ صوره منه الى /- الحسابات / بالاشارة الى كتابنا اعلاه للعلم رجاء املاك المحافظات / تثبيت الملكية - الحاقا بكتابنا ٣٥٨٣٢ في ١٩٧٧/١٢/١ للعلم رجاء رئاسة الطائفة الموسوية / بغداد - نؤكد كتابنا ٣٥٨٣٢ في ١٩٧٧/١٢/١ ونرجو تزويدنا بالمطلوب وبالسرعة المستطاعه . الحقوق / الاخبار / ٥٢١ للعلم [Marginalia] اوراق الحقوق ⟦باسم⟧ ورثة حليمه ١٢/١٤
B01 · header / arabic رئاسة الطائفة الموسوية في بغداد هاتف ٨٣٥٣١ B02 · form / arabic الرقم ط/: ٤٧٦ / ٧٧ التاريخ: ٣٠ / ١١ / ١٩٧٧ الموضوع /: الاسقاط B03 · marginalia / arabic ٤/٢١٢ B04 · paragraph / arabic الامانة العامة للاموال المجمدة المحترمة بعد التحية اشارة الى كتابكم المرقم ٣٣١٧٢ والمؤرخ ٢٦ / ١٠ / ١٩٧٧ وكتابكم المرقم ٣٥١٢١ والمؤرخ ١٧ / ١١ / ١٩٧٧ ان المرحوم ساسون صالح خليل توفي في هيست بتاريخ ٢٥ / ٥ / ١٩٧٦ ونؤيد ما جاء بكتاب مديرية الجنسية العامة / المهجرات ان ورثة المتوفي هم فقط ما جاء بالكتاب المذكور . وتفضلوا بقبول فائق الاحترام . B05 · signature / arabic ع. رئاسة الطائفة الموسوية B06 · footer / arabic صورة منه الى :- مديرية الجنسية العامة المحترمة / للعلم رجاء .
[Marginalia] ٤/٢١٣ بسم الله الرحمن الرحيم الامانة العامة للاموال المجمدة الحقوق / الاسقاط العدد / ٣٥ (٧١) التاريخ ١٧ / ١١ / ١٩٧٧ [Stamp] ١٨٩٥ [Stamp] ٢٤ / ١١ / ٩٧٧ امانة املاك المحافظات / تثبيت الملكية م/ ورثة يهودى الحاقا بكتابنا المرقم ٣٣١٧٢ في ٢٦ / ١٠ / ١٩٧٧ اعلمتنا مديرية الجنسية العامة/الهويات بكتابها ٦٥٩ / ١١١٦٩ في ١٣ / ١١ / ١٩٧٧ بانه لدى التدقيق عن ورثة اليهودى المتوفي ( ساسون صالح خليل ) تبين ما يلي :ـ ١ـ زوجته ( ملكه خضر هارون ) لازالت محتفظه بالجنسية العراقية في الوقت الحاضر ٢ـ اولاده / نجاح ساسون صالح خليل } لازالوا محتفظين بالجنسية ٣ـ = = = سليم } العراقية في الوقت الحاضر ٤ـ / مقبوله داود هارون / من الزوجة الثانية ) وقد ايدت مديرية جنسية ( نعيمه عزرا موسى ) } الانبار وجودهم في هيت ٥ـ سليمه ساسون صالح خليل ـ متوفيه بتاريخ ١ / ٦ / ١٩٧٢ بموجب شهادة الوفاة المرقمه ٤ / جلد / ٣٣٦٢ في ٨ / ٦ / ١٩٧٢ ٠ ٦ـ اخوانه / خليل عطيه صالح خليل } لازالو محتفظين بالجنسية العراقية في الوقت ٧ـ / سنيه = = } الحاضر وقد ايدت مديرية جنسية الانبار وجودهم ٨ـ / أشير = = } في هيت ولا تعلم ان كان هناك ورثة اخرين من عدمه ٠ [Signature] ع٠ الامين العام [Signature] احمد شاكر نسخه منه الى :ـ رئاسة الطائفه الموسوية/ بغداد / نؤكد كتابنا ٣٣١٧٢ في ٢٦ / ١٠ / ٩٧٧ راجين تزويدنا بكافة المعلومات المتوفره لديكم عن اليهودى المتوفي اعلاه مع تزويدنا بالقسام الشرعي الخاص بورثته او رقمه آملين سرعة الاجابة ٠ مديرية الجنسية العامة/ الهويات / كتابكم اعلاه للعلم رجاء ٠ امانة الحقوق / الاسقاط / الاضبارة ( ٨٨١ ) للتعقيب خالد / ١٦ / ١١ / ٩٧٧
4/212 الامانة العامة للاموال المجمدة الحقوق / الاسقاط بسم الله الرحمن الرحيم العدد / ⟦2712⟧ / ⟦illegible⟧ التاريخ / 23 / 10 / 1977 [Stamp] رئاسة الطائفة الموسوية [Stamp] رقم خاص 2/1873 [Stamp] التاريخ 27 / 10 / 1977 مديرية الجنسية العامة / الهويات م / ورثة يهودي اشارة لكتابكم المرقم 659 / 10244 في 15 / 10 / 1977 يرجى اعلامنا باسماء ورثة اليهودي المتوفي ساسون صالح خليل وحالة جنسيته كل منهم . [Signature] ⟦signature⟧ [Signature] ⟦شاكر⟧ [Signature] د/ الامين العام صورة منه الى / رئاسة الطائفة الموسوية ببغداد / يرجى تزويدنا بكافة المعلومات المتوفرة لديكم عن ورثة اليهودي المتوفي المذكور اعلاه مع تزويدنا بالقسام الشرعي الخاص بورثته او رقمه وتاريخه املين سرعة الاجابة . املاك المحافظات / تثبيت الملكية / هامشكم في 22 / 10 / 1977 راجين الانتظار لحين ورود الجواب الحقوق / الاسقاط / الاضبارة / 881 [Marginalia] صلاح 25 / 10 [Marginalia] 1977/10/25
B01 · header / arabic بغداد في ⟦16/5/⟧ B02 · paragraph / arabic سيادة رئيس الطائفة الموسوية المحترم بعد التحية والاحترام اني ⟦أحمد⟧ ⟦...⟧ نورد ببيتي في خانة ⟦الباشا⟧ لأني اصبحت تأخذ ⟦المرض⟧ ⟦فقد⟧ ⟦أرجوكم⟧ ⟦...⟧ ⟦خارج⟧ ⟦من⟧ ⟦بغداد⟧ ⟦على⟧ ⟦الأقل⟧ ⟦وفي⟧ ⟦الختام⟧ ⟦تفضلوا⟧ ⟦بقبول⟧ ⟦...⟧ B03 · other / unknown ⟦illegible⟧ ⟦illegible⟧
B01 · paragraph / hebrew רח"ס סקול לותיות סקר סכקו לגלוס סקיכוניס כנז"ל כי סק"ל קול לותיות לק"ס. גס יס ללמוז עוד כס"ד כי לקס ססנס קול לחס קולס וגס קול יו"ט סכקלס סכת כמ"ס לו"ל ע"פ ממסלת ססכת תספלו קמסיס יוס לקכתוב קולס לוי"ט כסס סכת, ולכן גס כיו"ט לומליס מזמול סיל ליוס ססכת, ול"ת לחס קולס סכת קול לק"ס סמתגלה כו סס לק"ס לגלוס סקיכוניס סמקטלגיס. גס למלתי יוס ל"ס קול לחס קולס וגס קול לחס סנס, ולכן לחס קלס סנס ת"ת לק"ס, וסכל עולס כקנס לקל : ולפי סלמול דכל"ס יתגלה סס לק"ס סכקו לגלוס סקיכוניס וסמקטלגיס לקטעל לליכס לכך ע"י קללת סכינס ססיס מגלסס סקיכוניס, לכן כיוס ל"ס כפקלו ונזכלו סלסס לדקויות סלס לקל וקנס, וסל ל"ת סמוסס קול לק"ס סמתגלס ומסיל כיוס זס, וכפקדס סלס תקלס כי סיס יס לס קסל וסקיות כסס זס יותל, ללות ס"ס סכסמס יתחלק כחות ק' כחסס"ע, וכמכס סלק לותיות לק"ס, ולפי מ"ס סלס ז"ל לעיל ססס זס מסוגל לזכילס, לכן כיוס זס סלסלס כו סללת סס סנז' מזכלו וכפקלו סלסס לדקויות ססס כי סס זס קול כסול סזכילס. וכ"ל כס"ד מטפס זס כמי למל סקנס כיוס ל"ס ילס יוסף מכית סלסולין, וגס פסקס עכולס מחכותינו כמכליס, כי סס זס מסול יעקב לע"ס וסגולתו לסכיל סללס מן סגלס כנז"ל, וככללס סס זס עולס מספל עכולת ס' סכו יללו מעכולת פלעס וככנסו לעכולת ס' : שם. ל' יסוסע לומל כניסן ככלל סעולס. כסס"ק כן יסולע ק"כ סכחתי דכלי לכינו סלל"י ז"ל כסעל סכונות סכתכ דלס פליגי ססס מדכליס כענין סעולמות סלוקנייס, דל"ס מדכל כסוליות סעולמות ול"י מדכל כפנימיות, ומ"ס לק"ל קניס לל"ס מנין סכתסלי יכלל סעולס סכלמל ויסמל ססיס תסלס ססלן לסס סמכיס לסיס לדכליו מפסוק סמדכל ככלילת עוס"ז סיינו כל לקל מכיס לסמכתס כעלמס לדכליו ולין זו לליס ממס, וססל דכליס לסקל ועלי ללמודס כדכליסס כסו סס פליגי וע"ז לין זס סלל כללול לסגדיל תולס ויסדיל, דמפלפלין כפי ספסס סכללס מדכליסס, כך כתכתי סס כס"ד : ועתה לני לומל מ"ס קניס ל"ס ללמוד מנין סכתסלי וכו' ל' לומל סכניסן וכו' גס זס סלמודס קלמל לס לפי סכללס מפסט דכליסס מסמע דל"ס יס לו לסיס לליס לדכליו כך, ול"י יס לו לסכיס לליס כך לכל סס עלמס לל זכלו לליות זו כדכליסס, וגדולה מזלת מכינו כגמלס לקולין כדין נותן טעס כל נותן טעס דלמל תלמודל לכ סמל לסול וסמול סמל מותל, ומסיק תלמודל סלי ללכ ללו כליסלס לסמל סל מכללס לתמול דסוס מטפס כקעלס סל סס וסמל לב על ססס יסיס טעמל כולי סלי וססמוע סכילס כדעת לב מדכליו לף על דין כ"ט כ"ט כל כ"ט דס"ל לסול, וכן סכל קלמל תלמודל לפי פסס דכליסס כללס דל"ס מכיס לסיס מסקי קלס ול"י מכיס לסיס מסלי קלס : והנה סס כסס"ק סנז' סכלתי דכלי לכינו סלל"י ז"ל סס סמקוכליס סססוו דכלי ל"ס ול"י כלופן לקל וקול דססליון סיס כתסלי, ולכן לומליס סיוס סלת עולס, וקלילס כניסן, לך סס כתכתי דכיסס כקיול וכלן לכ"ס דכליסס כמו ססן וכסוספת נופך, וקול כמו סיס לססס כקינת עיכול וכקינת לידס, סן יס לעולס כקינת עיכול וכקינת לידס, וסול כי תסלס ככלל סעולס סוס ככס סלין כללס סגסמיות סלו למללס עיניס, ולק סס יכל לקל לססוו כו מלגיס קלת סלותו ותוקף ליוס לכל כידו כללס סמלגיס כלות סקזק כעת סמנכס עליו, לך לינו לולסו כעיניו, וזס סיס כתסלי ולס"כ כניסן כקלס וכסגסס סכללית למללס עיניס סללן ומלולס, וזס קול כקינת סלילס. וסנס כסקסלס עולסו ככטן למו יס לומל סקל על סמו יס לס ולד כעולס קול לומל סמת לקל כליסס כין סיניס וחס יחזיו ככסנס יכגיס סיס כתוכס ולד, וחס יכל לקל ויסמל עדיין לס יכל לולס ולד כעולס, גס זס מדכל למת מפני סעדיין סולד לס כללס למללס עיניס כי לס מילולו עתס סיס ככס לוקס ולס כפועל, ולכן ל"ס דקסיס לכלילת סעולס כססלי כלילס לכל למת, ול"י דקסיס לק ככקינת סלילס ססיס כניסן כלילס ג"כ קול דכל למת : ועתה זו קסייס סלכינו סלל"י ז"ל וסמקוכליס סנז"ל פליגי, סל כסללו גס לכינו סלל"י ז"ל יולס דדכליסס סל סמקוכליס סנז"ל סס נכוניס, ולס ידוע דכל מלחמלי לז"ל יס לסס כסס כונס על כסול ויס לסס כונס על סנגלס, ולכינו סלל"י ז"ל כל כילל לכו סס סכונס סיס לסס כסול סמלחמל סזס סלמל ל"ס מדכל כסוליות סעולמות ול"י כפנימיות, גס יולס סיס לסס כונס לקלת כדכליסס וסול כדלך ספסס, וקול כמ"ס סמקוכליס סנז"ל דסניסס מדכליס כעולס סתחתון, ולסד מדכל על עת סעיכול ססיס כתסלי, ולסד מדכל על עת סלילס וסלול ססיס כניסן : והשתא לפי דכלי סמקוכליס ז"ל ספלסו פסס דכליסס מדכליס כעוס"ז סתחתון, לכך ל"ס מכיס לסיס לדכליו ססיס כלילס סל עיכול לטוס"ז כתסלי, ול"י מכיס לסיס לדכליו ססיס כלילס לטוס"ז כלילס כניסן, וקס דסקיל וטלי תלמודל קול לפלפולס לסגדיל תולס ויסדיל : שם. סכסמל לת מספל ימיך למלס. מקסיס למלי לכטליך למייתי סלי קלס לסיוע קלס לסיס, וכסס"ק כן יסולע תלכתי כס"ד דזס ע"פ. ועתס כ"ל כס"ד דקסיס ליס ליך לומל סיוס מללו ימי סכותי וסול עדנו סי, כי כיון דעודנו סי כמכס לס מללו עדיין ימיו וליך לומל מללו דסול"ל ימללו, לכן סכיס פסוק לת מספל ימיך למלס, לומל קלכת סימיס יסיו מלליס עד סוף סיוס כולו דלין סיוס כססכ ככלילת עוס"ז סיינו כל סזמן כזס מקלת סיוס ככולו, ולכן כיון סכפטר מלס"ס כיוס סכת כסעת מנכס כי לכן לומליס כדקתך כמנכס וכס' כזוס"ק, כמכס לס ססליס לת סיוס סקול סכולו, וככתוב לומל לת מספל ימיך למלס סיסיס סיוס מלס וסיינו עד סופו ממס, על כן מוכלס לומל דלותו סיוס סכפטר כו מלס"ס סיס כססס עס מספל ימיס סקולס כיון דסיינו יוס סלס, ולסכי מוכלס לומל סכי קלמל לסו כיוס ססכת סיוס מללו ימי וסכותי, ל"ל ככל מללו מלסמותו, כי סיוס סזס יפטר כסמכעו דסיינו כססכ ככלל קלכת סימיס סלו סל קול יתל על סקכוכ כיון דסיינו יוס סלס : דף י"ב. ומותל כססו מעסיס סינס עליסס סקכ"ס מעסס כללסית וסעלס מזל כימס כיוס. קסס לל"ס דס"ל סיס זס כתסלי סמנסגו תמיד לעסות מזל כימס כיוס ליך לומל דעסס קילוס סלס כמנסגו סל עולס ססעלסו כיוס וסלס זס טכעו ומנסגו סעולס כיוס. וכ"ל כס"ד לע"פ דכססוון מזל כימס עולס כיוס לין מנסגו לעסות כל כסוף סיוס כמ"ס לס"י ז"ל, וסקכ"ס סינס מנסגו וסעלסו כתסלת סיוס יען כי סמזל לס כל כסוף סיוס סל כתסלתו דסיס כעלומו סל יוס, וסל לפלסן דסיס סמזל כיוס מדכתיב כיוס סיס סוס כס כס וכו'. וידוע כס לס ככנס סס עד סללס סמזל יולד וכמ"ס לו"ל, וידוע כל סיכס דכתיב כעסס סיוס סיינו ל"ל כעלומו סל יוס סקול סתסלס, וכמ"ס לו"ל ע"פ כעכס סיוס סזס כמזל סכלסס ויסמעל כנו דוליין מוקדמין למלוס כעומל כסקסלת סיוס : ברם קל קסיס דכגמלס מקסי לל"ס מלי סינס וקסס וקל ולסי סינס דכינס דלכו לעלות כסוף סיוס וסעלסו כתסלת סיוס. וכ"ל כס"ד דלס"ן מול זס סינס, לך ל"ס לקיס דסינס כסללו מזל כמזל כימס וסלל גכי B02 · footer / hebrew מזינות
בשם ה' נעשה ונצליח. ליקבה"ו ראש השנה פרק ראשון. דף ב'. תנא קול סימון קול ערך קול כענין. כ"ל כמ"ד סלסס סמות סו כנקרל כסס סס ר"ס כעס סקול דרגל דל זס, גס כל סמותיו ללו כדרכיס לרעתו ולגנותו, וסיינו סימון לותיות סיסוס סקול לסון העברה כענין ססס הדעת סניססו סס"ת וסעבירו ממלכותו וממקומנו, ועוד סול ד' רע רמז ללרכעס קליפות סרמוזיס כלרכע לכות נזיקין, וכענין סזס כע כן, וסיינו כן ר"ל מושב כמו' כמלכיס ססופו סיס רע וגד ממקומנו ומועירו וילכו כני יסרלל לת לרכו ויסכו כס וגכר יסרלל : דף ח'. לל סיו עכדיס נפטריס לכתיסס ולל מסתעכדין ללדוניסס. כ"ל כס"ד עד"ז קיסס סקירות וסגלולס ליסרלל כיל"מ, כי כר"ס ספסקס סעכודס מלכותינו וכניסן יכלו ממכריס, כמכלס מתסרי ועד ט"ו ניסן לל נפטרו וילכו לחירות סלימס ממכריס, לכל עכודס כמכריס לך לל סיו מסתעכדיס כס, וכיוכל כזס יסיס לעתיד כגלולס סעתידס לסיות ככ"ל, דכמס סניס קודס סגלולס יסיס סירות ליסרלל (סגל'ימלס) חזקס ככמס דכריס סיסיס לסס מעלס וככוד כלו סס כני מלכיס, וגס לל יסיו נכפין לגמרי וכסיכל מלך סמסיס ככ"ל יסיס סירות גמור ויסכו יסרלל מלכיס ויסכו ללרכס ולמולדתס סיס לכן יסרלל : דף יו"ד. כתסרי נכרל סעולס, כתסרי נולדו לכות כתסרי מתו לכות. מקסיס למס לל כללינסו כסדל כסל, דסול"ל כתסרי נכרל סעולס ונולדו הלכות ומתו. וכסס"ק כן יסודע תרכתי על זס ע"ס. ועוד כ"ל כס"ד דחי סוס כ"ל ללו סכי, סוס למיכל כל ססלסס דכריס ססס סיו כיוס לסד, סכיוס סנכרל סעולס נולדו הלכות ומתו, וסלמת דלל סוס סכי דקי"ל לתגל נולדו כיוס ל' ומתו כיוס לסל, ומ"ס רז"ל סקכ"ס ממלל סנותיסס סל לדיקיס וכו', ככר כיסרתי כזס דכר נכון כס"ד כמ"ס ולסכי נקיט לסו כתלסל ככי ללמד דכל סדס סוות כיומל סדל : ועוד כ"ל כס"ד דנקיט כסל סדל ומדל ולסלו לרמוז לפי דרכו ענין לסל, וסול דידוע סיס סני ס' ז"ן דתפילין סד כתלת ריסין וסד כלרכע ריסין, ופרסתי כס"ד טעס לזס דמלינו כפ"ק דלכות סמעון סלדיק לומר על סלסס דכריס סעולס עומד על סתורס ועל סעכודס ועל ג"ס, וכסוף הפרק לומר על ג' דכריס סעולס קייס על סדין ועל סלמת ועל ססלוס, וקסיס למלי כר לסכ"ג מן ג' דכריס סלמר סמעון סלדיק ונקיט תלת לסריני, ותרכתי כס"ד דסמעון סלדיק נקיט על עמידת ססמיס סכריך לס לרכעס עמודיס לרוב מעלתס, ולסכי נקיט סלסס ססס לרכעס כי סד מנייסו סול גמילות ססדיס תרתי מסמע דלל למר על סססד ללס ססדיס וסס סד ססד כגופו סל סדס וסד כממונו, כמכלס סס לרכעס עמודיס, וכנגד זס סין דתפלין דלרכע ריסין, לך רסכ"ג דכר כקיוס סלרן דסגי לס כתלת עמודיס ססס דין ולמת וסלוס דלין לס ססיכות כמו ססמיס, וכנגד זס סין סל תלת ריסין סכתפילין, וכרלס דכרמז סני סין סלו' כמלת תסרי ססול לותיות תרי ס', ועל זס למר כתסרי נכרל העולס כלומר כתרי ס' נכרל, דעמידה סל סעולס ססול כולל ססמיס וסלרן. ולמר עוד כתסרי נולדו לכות דל מילתל לסריתי סרמז לפי דרכו ענין לסר, דכתכ סרכ קס"י ז"ל כסס ר"מ פרסס פנחס דף רמ"ז ע"ן כמלת תסרי כינס דעלס לסמר סלסס מסמורות סוי סלילס, סי"ן דלרכע לנפין לקכל מלכות דעלס לסמר לרכעס מסמורות סוי סלילס ע"ס, כמכל יס סי"ן רומזת לכינס ויס סי"ן רומזת למלכות, וידוע דזווג עליון סול ככינס וזווג תחתון סול כמלכות, וכסכיל לידת סלכות נעסס למעלס כספירות זווג עליון ככינס וזווג תחתון כמלכות, וגס זס כרמוז כלותיות תסרי ססול תרי ס' ולז"ל כתסרי נולדו לכות כלומר כתרי ס' ססס כינס ומלכות נולדו סלכות : ואמר עוד כתסרי מתו זו מילתל לסריתי סרמו כס ענין לסר לפי דרכו, וסול דידוע סדר לכי"ד סול לור יסר וסדר תסר"ק סול לור סוזר, וכחסר נולד הלדיק נסלס נסמתו לעוס"ז, סנס כיסס נסמתו לעוס"ז כתסיס כלידתו כעוס"ז תסיס כיסלס כסוד לור יסר, וז"ס לתתל, לך כסנפטר סלדיק ססוזרת נסמתו לעלות למעלס סעולס מלססל סיל כסוד לור סוזר, וידוע מ"ס כתיקוניס דתסר"ק סול סוד תסר"ק ססול לור סוזר, וז"ס כתסרי מתו לכות כלומר כתסרי ססול תסר"ק לור סוזר מתו לכות ססלסס נסמתס לעילס כסוד לור סוזר, ונמלל סתנל מלמדנו ככל כסס ענין לסר כמלת תסרי, ולכן נקיט כתסרי סלסס ככי : שם. כרסס ססנס נפקדס סרס רסל וסנס. כ"ל כס"ד סטעס דסלסתן נפקדו כר"ס דליתל כספר נסול תסלס על סתסליס כמזמור קי"ט סגסס תסת כסס סרכ מסר"י יעקב עכתי' ז"ל, דכתוב כספר סערי גן עדן דף ע"ג על פסוק רלס לכי דכר סוס סיס סס קדוס ונורל וסול סס רס"ס סמגרס ססיכוניס, ולריך כל לוס לכוין כסס זס קודס תפלתו כפשוט סקטולת וסול יולל מס"ת ממולס טסור קודס וסול טוב ג"כ לזכירס. עוד כתכ סס סמולס כספר מקור ססמות כ"י ססס רסס מסרו יעקב לע"ס כעת פטירתו לכניו כדי לסזכילו כעת ללס וממנס יוסעו ע"ס. וכמ"ס כתכתי דסקסלס עטרת ימי הסוכס סכסס סתפלס סכרת סכינס סול יוס סלס ססנס וסופס סול יוס"כ, לך לין סגילוי סל סכרת סכינס כסתסלס יו"ד ימי תסוכס ססול יוס ר"ס דומס לגילוי סכרת סכינס כסופס ססול יוס"כ, סל סדמיון סול כך דסתסלת יו"ד ימי ססוכס דומס לחור סססר וסופס ססול יוס"כ דומס לכן ססמס, ולמרתי כר"ס ססול ססר סכו מתגלס לור סכינס כמו לור ססר יתעורר ויתגלס סס זס סנקרל רס"ס
B01 · header / hebrew ביצה פרק ד' ה' בניהו B02 · paragraph / hebrew שלו סקול מלך לכיו ולמנו, לקל כתב קלן למת ליעקב נינו ז"ל מערכת הפני"ן של מכוס סעריס לות י"ט נסס הגלון מוסל"ן ז"ל לקנמל קול ממזל, סכסקסלכילס תוכעת לחלי למסמיס מתכייסת ממנו וסופכת פניס לקיל ועומדת כך שיעור זמן מס על סיעכול החלי ויללס לותס ויסכן עמו, ולפעמיס ילמנו לקולס סיעכול החלי יעזול מול היער ויכל עליס ויוכל מסס גמל סקול עז פניס, ולכן כל מי סיס לו עזות פניס יס כו סמס ממזלות, וזסו הגמל לקליפס וכו' ע"ס. כמכס עזות הגמל כלס לו מכס יקוס סקול סממזלות סיס כו, ולכן לס הזכיל הגמל כלן, כי כלן חיילי כענין מלך סכעס ומולס : B03 · paragraph / hebrew דף מ'. ת"ל לו קן מדכליות ולו קן כייתות. קסל למס קלליך כ"כ וסול"ל ת"ל ת"ל מדכליות כל סיוללות וכו' כייתות כל סיוללות וכו'. וג"ל כס"ד ללס תימס לי ליכס כלותו מנסג זס סיס לסס סיוללות ולועות קון לתחוס וכחות ולנות כתוך התחוס, לו לותס סיוללות כפסס ולועות כחפר וככסות כלכיעס לחסונס קסוכין מדכליות, לכל לי לית לסו כסמות סיוללות ולועות קון לתחוס וכחות ולנות כתוך התחוס, לו לותס סיוללות כפסס ולועות כחפר וככסות כרכיעס לחסונס כמי קטיני כייתות כיון לככנסיס כלכיעס לחסונס, ועול סיינו לומליס לוקל לס כלותו מקוס לין לסס כסמות סיוללות ולועות כחפר ולין ככנסיס ליסון לס כימות סחמס ולס כימות סגסמיס לו לו סככנסיס לעיל כלכיעס סניס קסוכיס מדכליות, לכל לס יס לסס כסמות סככנסיס לעיל לס כימות סחמס ולס כימות סגסמיס, לו סיו סיוללות כפסס ולועות כחפר וככנסיס לעיל כלכיעס לחסונס נקסכיס כייתות, ולכן נקיט תחלה לסון סלילס כססס לו קן מדכליות ולו קן כייתות, כלומל ככל חופן סיסיס נקסכיס לו מדכליות, וככל חופן סיסיס נקסכיס לו כייתות : B04 · header / hebrew פרק רביעי. B05 · paragraph / hebrew דף ל"ב. כל סמלפס לסלקן קכילו. כסס"ק כן יסוידע ח"כ פלסתי כס"ד לוקל סמלפס לסלקן, כגון ססכילו סכטיסו מס סיסלל לקל לכילס יתן לו, כי כיון ססכטיסו על סיול זס יסיס ספק, לסמל לס יסיילו כלוס, לכל לס סכטיסו לסלוס מקלילתו לין כזס ספק כי כקללס ולחי יס וכחסל לוקחין מן סקללס לסכיל על ססלקן מליחין גס כעכולו, לסתכסיל עליין לס כחכל ממנו כלוס, וכיון לולחי יסכל לין עולס קסך כעלו, כך סיס כוונתו כמ"ס סס, ולככליס סזכילו סס כקיכול : B06 · paragraph / hebrew ונראה לפלס ללך למז ככלייתס כי לכסי יסלל נחלקים לסני כיתות כת לסת סס תלמידי חכמיס, ולו נקלחיס מדכליות כי עסקס ומלחכתס כליכול, וכמ"ס כזוס"ק כסקדמת כלסית דף י"ד ע"פ מי זלת עולס מן סמלכל ללליס לס לסון לכול, כל"ס ומלכלך כלוס כסקול לכול כספוון ליכי עולס וכו' ע"ס. וכת ססניס סס כעלי כתיס ססס סעסיליס סעוסקיס לכולך פלנסת כתיסס, ולו נקלחיס כייתות. ולמל מדכליות לו סחכמיס כל סיוללות כפסס כלומל כפס סס לכתיב ככעלי תולס כי קייס סס למוכליסס למוכיחס כפס, ולועות כחפר פלנסתס ללס ולוס מקל כמ"ס ססנל כך סיס ללכס סל תולס פס כמלס תלכל ומיס כמסולס תסתס ועל סללן תסין וכסולס לתס עמל, וכן מלינו מפורס על כמס תנחיס ססיס מלסלס פקות סכמלכליס ולין נסניס מסעולס עז"ס, ולסח"ל מחכלן קל קלוכין מסכת לכסן, וקזקיס סע"פ סיתס סעולתו ילק, וכן ככלסו לככן, וזסו כחפר סעולס פחותס, לו כחפר כספוך לתזון כחפר סיזקקיס מן סתפחלת כסול וזסס סלכקיס כד' סכיכס, וככנסיס כלכיעס לחסונס, כי ילוע ד' חלקיס יס לתולס ססס פלד"ס, וכך סללס לפי מעלתס ססול לכיעס לחסונס, סללס לכיעס סניס וסול כנגלס, וסלמז לכיעס סליסית, וספסט לכיעס לכיעית, וסלס סס סס כחלק סנגלס וסס מלכל סעוסקיס כחלק סנגלס כסלסס סנז' סל גס נכנסיס כלכיעס לחסונס סול חלק ססול סנסתל, ולו קן כייתות לו סעסיליס כעלי כתיס כל סיוללות ולועות קון לתחוס סעסקס כעוס"ז ססול קון לתחוס עסק סתולס סכנתנס לכו מן ססינס ססיס נקלחת תחוס סותס קומת כידוע, לך על ידי עסקס כחמונס וגס מקזיקיס כיד ת"ס כלות ולנות כתוך סתחוס סיס לסס חלק כעסק סתולס, כמ"ס לז"ל עתיד סקכ"ס לעסות כל וקופס לכעלי סמלות עס כעלי תולס, סנלמל כי כלל סחכמס כלל סכסף, סגס סס קלקיס כקייס : B07 · paragraph / hebrew והא דנקיט לסון קסל. כנ"ל כסס"ל לחז"ל כגמלס לסכת גימל דלת גמול דליס ומ"ט מסלל לפיס סללת לגלי גימ"ל סכן ללכו סל גומל דליס ללסול לפיו סללת יכוס סעני ממנו, כמכס לותיות גימל דלת סס סייכיס לעסיל כעל ססלקן ססול גומל דליס, וסנס כסני לותיות לו יס לות ל' וסיינו ללות למ"ל לקסו זקוף למעלה מכל סלותיות וזס מולס לות ל' סל גימל מ"ס מזכקו סמלך לכסותו גמזו למטס וזקני גמזו למעלה, וכחות ל' ססני קסל כלות לתת ססיס סולטת כו, ולפי גמזתי כמקוס סלין סיל סולטת, כי כל גכוס לין יל סולטת כו. כמכס יס סני ל' כלותיות גימל דלת סלמול על סעסיל ססול גומל דליס סלמז כסס יתלונות סנז', וזס סמלפס על סלקן לקליס סליין לו סלקן מסלו יחסל לו לות ל' מן סלקן כנגד קסלון לות למ"ל סל גימ"ל, וגס יחסל מספל ל' ססול כנגד ל' ססני סל דלת מן מספל עון לסלמן, כמכס לותיות סלקן כעסו חללו קסל, ולז"ל עולס קסך כעלו : B08 · header / hebrew פרק חמישי. B09 · paragraph / hebrew דף ט"ו. סמסס לכליס כחמלו כגחלת. קסל סול"ל ססס לכליס, לסל ליכס לכל לקל סלמול כילוסלמי מכרכין כולל מחולי סלס על ססלסכת ולין מכלכין על סגחלת. וג"ל כס"ד לסכס מנס לכליס ססס חסיכות כגחלת וגליעות כסלסכת ללין כזס ממס, לכל ענין זס למכלכין לפיכך גליעותס כגחלת ועדיפות כסלסכת, ולכן לס מכס זס עס סמנס סנז' :
B01 · header / hebrew מה בשם ה' נעשה ונצליח ליקבה"ו ביצה פרק שני B02 · paragraph / hebrew דף ט"ז. ר"ל לין לו לחלס כיו"ט חלס לו לוכל וסוקס לו יוסב וסונס. סקסס סרב מסריק"ס ז"ל למס ככנס כלסון סלילס לומר לין לו לחלס כיו"ט סל וכו' ילול"ל חלס כיו"ט לו לוכל וסוקס לו יוסב וסונס ע"ס. וכ"ל כס"ד דחמרינן כסוכס דף כ"ז מעסס כרכי סעחי ססלך לססכיל פני ל"ס לכו כרגל כלוד, ח"ל סעחי חינך מסוכתי כרגל, וקלמר סקס טעמל מסוס ססיס ל"ס לומר מסכס סני לת סעללמיס ססינן יוכלון מכתיסס כרגל סנחמר וסמקת כחגך לתס וביתך ע"ס, ולכן חמר ל"ס עלמו כחן לין לו לחלס כיו"ט סל וכו' סכל לסלול מי סחומר ססול יס לו תענוג כסילך מכיתו חלל חוקסיו וקרוביו דחינו רסחי ככך, וכן כמי סיכח דסול סולך לקבל פני רכו כמי ס"ל לר"ס דחינו רסחי, דקל רכי סעחי תלמידו סוס, ועפ"י ח"ל סכי, ולז"ח כלסון סלילס סל לו לוכל וסוקס חלל חסתו, לו יוסב וסונס ככיתו : ברם י"ל למוס נקיט יוסב וסונס וסול"ל לו סונס. וכ"ל כס"ד דחמרו כגמרח גבי מרע"ס כסלמד כסיני תורס מסקכ"ס ססיס לומד סקשות מיוסב וסלכות מעומד, וכזס נתיסכו סמקלחות, וכן לריכין לנסוג ככסמ"ד ע"ס, וידוע דסקסות יס כסס טירסח גדולס וחיכח למימר לל ילמד קסות כיו"ט מסוס טירסח, וכמ"ס גבי סרב סמלמד תורס לתלמידיס כסכת, ולכן חמר יוסב וסונס ר"ל יסכס גס סקשות דריכין יסיכס וידיעתו כיסיכס : דף ט"ז. סנותן מתנס לחכילו לין לריך לסודיעו סנחמר ומסס לס ידע כי קרן עור פניו. קסס דילמל מרע"ס סלס סודיעו סחני, מפני ססול מוכרס סודע כרחותו כי ירחיס לינס סיו, וכודחי סס וס"ל סטעס כי קרן עור פניו, חכל חלס דחין סופו לדעת לריך לסודיעו. וכ"ל כס"ד דיליף זס ממס ססולך סכתוב לומר ולפרס ומסס לס ידע כי קרן עור פניו, ומחי קמ"ל סס ודחי לס ידע מעלמו דחין חלס רוחס ספניס סלו לס לס יגידו לו חסריס מס סרחו כו, לכן יליף דכח סכתוב ללמדנו דין זס דסנותן מתנס לין לריך לסודיעו : והנה סטעס דזס ס"ד סלריך לסודיעו, כתב רס"י כדי סלס יסל חוסב וסונס, וסתיסו כזס לו דכי זס, ועיין מסריק"ס מ"ס ככונת רס"י ז"ל, וכרחס דיס חסרון חיזס תיכות כדכרי רס"י ז"ל. וסכח עכדס כ"ל סל דחמר חין לריך לסודיעו ככונס סול דחין לריך לסודיעו כסכיל מס נתן לו סמתנס לס כסכיל ססנס מקכל ממנו מוכרס לו כסכיל סעתיד לו כסכיל מזכרת חסכס, וסכי דייק ליסנס דחמר סנותן מתנס לחכילו, דמסמע דנותן לו לסדיס סידע חכילו מי סול סנותן לו, וחין מסמע"ס דלס סודיעו סס"מ כסכיל מס סיס לו קילון פניס לס כסכיל זכותו לו כסכיל ככוד יסרחל : דף כ"א. ח"ל טירכח פרס. כ"ל כס"ד דמתחלס כמי B03 · paragraph / hebrew לס ססיחו לדכר חסר וגס לס סוכיח סקר מפיו, חלס סין כונתו לומר טירכח ססוח ר"ל עוף סטורס סס סול לסון עריכות, ולסון מלילס סוס דר"ל סעריכות סל גופי פרס ממני מסמת סעורס, וחין לי יסוב סדעת לססיב מילתח דלריך לס טעמל סלריך לעיין כס סיטב : פרק שלישי. דף כ"ד. כחולתח חמור מותרין כחכילס, כלפרח חמר מותרין לקבל. קסס חיך חמר דכריס ספכיס. וכ"ל כס"ד כחולתח לס חמר מותרין כחכילס כפילוס סל חמר כמ"ס כמסנס סחמר ר"ג מותרין סס סל סחין רלוני לקבל ממנו, וסס דייקו סחי מותרין כחכילס סוס, דחי כטלטול דכיון דחסור כחכילס כעסס מוקלס, ועוד כיון דחסור כחכילס לס יטלטל סיסינן דילמל חכיל ליס, על כן ודחי מותרין כחכילס קחמר, לך כלפרח פירס סדכריס לסדיס סחמר לעולס לחכריס לקבל חך מותרין כטלטול מסוס כיון דספק מוכן סס לס סחמירו כו כ"כ לחסרו כטלטול, ודי לסחמיר לחסרו כחכילס כלכד : דף כ"ה. לס יחכל חלס סיס וככל מרחקו סל מעליו. פילוס לס יחכל מילתח סין לריך לסתעכב סס סוס יכול לחכול תכף, חכל לס יחכל מלך סדכוק כעלין לריך לסתעכב עד סיסתוך סעלין, ולכן לס לוכל מרחקו מסו רעכדן דסלוסלו לומר ססוס לוכל מלך זס כדי לחכול כמסר : שם. סתרמוס זס ססוקלין חותו ז' פעמיס וחוסלין חותו כקיוס סעודס לס עסקתי כני. פילוס סס עכדו ז' מיני ע"ז דמנס לסו קרח ומנחס כסמסו ככסעס מיני טומלס, ומסריקות סל סתרמוס סוס מסל לטומחת סע"ז, ומסקינס סל סתרמוס מסל לפרענות ויסורין ססכיל עליסס כדי סכסו סיסורין סוס מרירות סעומלס מסס וחכילת סתרמוס חסר סליקתו סוס מסל לתסוכס סריכין יסרחל לעסות חסר כיחת סיסורין עליסס, ולז"ס חפי' כתרמוס זס סחוסלין חותו חכילת ערחי חסר סליקתו סקיוס סעודס חכילת ערחי סיס לס עסקתי כני, כי ח"י סלקתי חותס כיסורין כדי לססיר מרירות סכע מיני טומלס סל ע"ז מסס דע"י יעסו תסוכס גמורס סל קכע וסס חפילו ססוכס קלס סל ערחי לס עסו חסר סיסורין ססכחתי עליסס : שם. סלסס עזין, יסרחל כעוס"ס, כלב כחיות. קסס וסלס יסרחל כן תימח חומר סוי עז כנמר, וח"כ כחן סול"ל כמר כחיות. וכ"ל כס"ד דסכח קחמר על חותס ססס עזיס מלך עלמס ומזגס, לך סנמר עזותו מלך סכיסול כג
B01 · header / hebrew סוכה פרק ה' בניהו B02 · paragraph / hebrew בל"י" ויסמלס סס סדכ"י, וכמ"ס כס"ד על מסמל לל קסי לן יסודי, וכזס פרסתי כס"ד ל' זס כית ססל סכנו לי ולי' זס מקוס מזכסתי : B03 · paragraph / hebrew שם ע"ב. כסעס סכלס דוד סיקין וכו'. סנס לס"י ז"ל כמסכת סקכס כססנס דוד סע"ס סגנין ססוס מקוס סמזכס מן סלוכס סיס לסל מיתת לסיתופל, ותירן סכלס ססיסין קודס סקנס, ועיין מסלס"ס ז"ל ססלכס לסקסות כדכלי לס"י ז"ל ע"ס. וכ"ל כס"ד כי דוד סע"ס כעת סססיג כסכמתו מקוס סמקדס כזמן סמוס סע"ס ע"פ טעס דיליף מן סכתוכיס כספר יסוסע ססיג כלוק"ק מקוס סמזכס סיסיס כסוקס לכוועס סל יסודס, לך ע"פ סכ"ל סקנס גילס זלת סלס ילמלו לככוד עלמו סול דולס ססוס מסכט יסודס, ועוד לס סיו מסמיניס כדכל זס כסומלס כל סמקדס כסלק כנימין, וליך לס יזכס גס כסוקס סמזכס, ומי יכליסס לגמזס מקוס סמקדס סיסיס כנוי כתוך ממס לסוקס לכוועס סל יסודס כדי סיסיס סמזכס כתוך לכוועס סל יסודס, על כן לע"פ סללס כלוק"ק ככיוון מקוס סמקדס ומקוס סמזכס ססול כגלן סלוונס לס גילס דכל זס, וגס לס ללס לקנות סגולן כדי סלס לפלסס סדכל, ולק כלס ססיסין כי למל לולי לס לוכס סיתגנס סדכל כימי על פי סנכיס ססמזכס יסיס כסוקס מקוס כלי סלספול ולסלס ססיסין כיד, ולולי יסיס זס סגילוי ע"פ נכיס כזמן סלסלי, לכן סקדיס לכלות ססיסין ולס גילס טעמו לסוס לדס, וסיס זס כזמן סלסיתופל עודנו קייס. ודע דלמ"ד ססלל ססיסין ככלס מססת ימי כללסית כללס סלס כססל חלול סל נססס כעפר, ודוד סע"ס כלס סעפר ופינסו מתוך ססלל, וסנס סוף דכל נסתכס סנתגנס סדכל סזס מקוס סמזכס, מפני סללו לס סמללך עומד כגלן סלוונס וסגיד סנכיס כדכל ס' סלליך לכנות סמזכס סס, ולז למל דוד סע"ס לכל יסלס זס סול כית ססלס וזס מזכס סעולס ליסלסל, ולעולס סול עלמו ידע דכל זס מוקדס קדמתס וכלס ססיסין סס ולסמול : B04 · paragraph / hebrew דף נ"ה. כסליסי מסו לומל מי יקוס לי עס מלעיס כלכיעי מסו לומל, כינו כועליס כעס, כמלס B05 · paragraph / hebrew לפ"ז סל יוס סליסי וסל יוס לכיעי סס כמזמול לסד. וכ"ל סטעס כי סניסס ככסינת נפש סכיוס סליסי ססללס נפס מסכס סעכלס, ויוס לכיעי סכנס לנפס סל סכת סכלס, לכן סניסס כמזמול לסד : B06 · paragraph / hebrew שם. כסיסי מסו לומל ימוטו כל מוסדי ללן. פילס לס"י כמזמול ססיס כלס כעדת ל, ולומל כל סמזמול. כללס ולסי כלן וככולסו יומי לומל כל סמזמול כולו, וסל דנקיט סמנס סני קלסי, לע"ג דלין זס סתסלת סמזמול מפני כי כל סלו סמזמוליס לומליס לותס כנגון ללוך ומסוס מלד, ותכונת סניגון סזס ססלתו כנוך, וכסיגיעו לפסוקיס סלו לז עולס סניגון כקול גדול, כי מתסלת סמזמול עד פסוקיס סלו סס כמו פתיסס לניגון ודומס סלו סניגון מתסיל מן פסוקיס סלו, לכן מזכיל סמנס סקלילס כללסי פסוקיס סלו, דמכלן וסילך נסמע מתיקות סניגון ותוקפו, וקודס סלו סקלילס כמו פתיסס לניגון, כי כן יס ניגוניס כניגוני סמוזיק"ס ויכולס סעוסס סמנגן תסילס ניגון כנוך ופסוט קלת, ולס"כ מתסיל כעיקל סניגון ומתיקותו סעולס סניגון סל סלו סמזמוליס סס כזמן כסמ"ק סכך קכל מלכותו : B07 · paragraph / hebrew דף נ"ו. סכלכס לעולס סולקת כדלוס וסככס ככפון. פילוס דלך סילולין מכסמ"ק כסוף ימי עכודתס כו סולקין כדלוס, וסנכנסין לעכוד כימיס סלסס סולקין ככפון ססול מקוס סמטכס ועוסין לסס סכס כזס כסכיל ססס נכנסין עתס לעכודת סמזכס, וכמפולס כמסנס סנכנסין סולקין ככפון וסיוכלין כדלוס. ולסל עכדס למלתי סימן לדכל זס מ"ס כקסלס סולך ל דלוס וסוככ ל כפון, דידוע דעכודת סמזכס מכוונת כסס סיכוב דכתיב סלסן כנקיון כפי וסוכככס לס מזכסך ס', וסיינו קודס עכודס לליך קידוס ידיס מן סכיול, ולז"ס ססלס סלסן כנקיון כפי מן סכיול, ולס"כ וסוכככס לס מזכסך ס' לעכוד עכודת מזכס, סלי מכנס כניסת סכסניס לעכודת מזכס כלסון סיכוב, וז"ס סולך לל דלוס, פילוס מי ססולך ויוכס מכסמ"ק סולך ל דלוס, לך ססוככ ססול נכנס לעכודת מזכס סמכונית כלסון סכוכ, זס סול ל כפון ססולק ככפון לסייס : B08 · other ⟦line⟧
B01 · paragraph / hebrew מוכרים בה בריות יקרות של בני אדם כמו סוסים וחמורים וכן עשה וחזר לעיר חציו, ויחמר להביא עוד לא חלך ויקח חביו על חמור בנו לבלום, ויחבטו חביו וחמיו חת הנערה הילד והגדולה חללם כמו בתם מזמן, והנערה היתה יפת תואר מאד וגם בעלת שכל נפלא ויודעת כמה לשונות וגם לשון חכמי העיר ההיא יודעת. ותספר להם איך היה בת מלך מן המלכים אשר במדינת כים, וע"י מלחמה שבו אותם והיו יחידה לאביה ואמה, ואז שבו אותם מכרוה לזה החלם והביאום לעיר קושטא למכרה. ובראותה מנהג ישרת איש לה להקם, בדת ישרת מאד ותבקש להחזיר וגיירו אותה כדת וכהלכה וכחמר, נעשה בן העשיר בן עשרים שנה היה נעשית בת י' שנה, ולקחו בבת להנחיל את בנו יחידו חסד, ויתכוון בדעתו להשיא לו את הנערה הזאת כי לא יש כיופי שלה ולא יש בעלת שכל בעולם כמוה ובלומה בכל דרך חרן, וכבר נתגיירה ונעשית ישרתית, לכן ניגש החלב בנו ויחמר לו בני לביך חני להשיאך אשה כי ח"ח להתחתן עוד כי נכנסת בשנות העשרים ולא נכלתי חסד נכס לך יותר מזאת הנערה. ויען הבן ויחמר לאביו אמת שחיה ראוי' לכל כבוד שבעולם ולנו למחול כחוק, אך כיון שזו היא בת מלכים וביתה עניים וחני פדיתי אותה, הנה בודאי חביב וחמד יובטס בלער גדול בעולם וחיך לחננה ולחוס חביל ולחזן בלער גדול עד עולם, על כן כמו שחני פדיתי אותה כן חני חייב להוליכה חבל חביה וחס ירצה חביה לתת אותה לי לאשה לקחתה וחבח, ואם לאו תחזור לכל חביה ואמה ולפי דחור. וישכל חביו על הדבר הזה ויחמר לו בני, עיר של חביה חינה כמו עיר קושטא שהיא רחוקה מאד והדרך ידות סכנה במדינות כים וחותו חים קשה חוח וחיר חלילה לבטחך שם, אך כיון שחתה רוצה שתחזור הבת לכל חביה וחמה חני חסכור לה חניה בעבורה עד כס ותשלח עמה ממון לכנסים וזחב כסיס שימכרו חותה ביד חביה ויחזרו, וימחן הבן וישבע בשבועה חמורה שהוא בעצמו יוליך חותה לכל חביה וחמה והוכרח חביו לעשות רצונו כי רחה שחס יושב בידו ימות מרוב דחגתו, וישלחו עם הבת ויעש לה תכשיטין הרבה ויסכור בעבורו ספינה אחת וישלח עמו כמה חנשים יודעי הים שיודעים לשמור בלב ימים וילכו להם, ולחר חרבעה חדשים הגיעו קרוב לעיר המלוכה של חבי הנערה וכחשר קרבו ליבשה ועולם בתוך הים בח עליהם רוח סערה גדולה וחזקה ותשבר הספינה ביסוריה בין העשיר והנערה חחוזים זה בזה ומטורפים בים, והנה ניר חחד זרק עצמו לתוך הים ויתחבט בנס גדול ויעלה חותם מן הים לבלום ויחמרו לו מה נשלם לך גמול על זאת הגזור לומר ויקם לך, ויחמר להם חיני רוצה לא מעות ולא מלבושים חף רק הדבר הזה, וקוח כי עתה הלכו לבד זה שתי שעות בגלילים ותמצאו פונדק חחד גדול ולחם ידים, תכנסו בו ותשלחו ממנו רץ להמלך חבי הנערה שחתם עומדים בפונדק, וחי המלך יבא במרכבותיו בכבוד גדול לקחתכם כי מן הפונדק עד העיר יש רק שלשה שעות, וחמר שיקבל התכם המלך והנחילו לחצר המלוכה ויהי חכנתו זל"ז כי המלך יתן חת בתו לך ותעשו חופה שם, ובליל החופה חחר גמר הסעודה שילכו המזומנים כל חחד למקומו וחז המלך ג"כ חל חחד יכנס בחדרו, לו קודם שתקח הבת על בת המלך תלחו חתה וכיח לצרכם מן המלך והביאו בלילה לבחון חלוי, כי הדרך ישר לפניכם ולא תתעו בו, ותביאו עמכם מרח וחלינה וגם עפר וגחלת, כי חות מלאכתו ליד ורוצה לעשות לול חחד בתוך הקרקע עמוק ויקרה חותו בעלים כדי להניח בו דגנים למועדים בו, ורק בזה חז חילך ולא בחופן חמר, וחין חתם רשאים להביא עמכם שום חדם כי חס רק התם לבדכם הבחור, וזכו בגמול שלי בעד הצלתכם שהללתי חתכם מן הים, על כן לכו לשלום ותעשו כחסר דברתי לכם, ויפחדו על דבריו ובע"כ עשו כחסר דבר, וילכו בדרך ישר עד הפונדק כחסר חמר הלייד, וישלח בן העשיר רץ מן הפונדק לבית המלך העיר, ויחמר לו הנה בתך עמי חשר לחיה חותה מן השבי ממתינים עליך בפונדק, וישמחו המלך והמלכה שמחה גדולה עד מאד, וילח המלך במרכבת יקרה עם כל חכמי חיל וכל מיני זמר, ויבא לפוניק וירח חת בתו וישקה ויחבקה, ותספר לו חת כל הטובה חשר עשה עמה בן העשיר, ויגידו למלך מעשיות החיה בים וחס עלו סיכנה דרך נס, ולח ספרו לו כלל מענין הלייד כי כן צוה להם. ויבא המלך העירה ויעש משתה גדול, וחחר שבוע נתן חת בתו לו לחשה, ובליל החופה מחצות היום התחילו בסעודה ומיני זמרה ויכלו וישתו, ובשעה שנית מן הלילה הלך כל חחד למקומו, וגם בני ביתו של המלך כל חחד נכנס בחדרו, והחתן והכלה ג"כ נכנסו בתוך חדר חופתם, וחחר שידעו שהיו ישנים הכל בחדרכם יחלו החתן והכלה מחדרם ויקחו עמהם מרח וחלינה ועפר וגחלת חשר הכינו מן היום חללם בחצר המלך במקום חחד, ויתגנבו ויסעו הכל על סכמס ויחלו מן העיר וילכו דרך ישר על המסילה עד שהגיעו בלילה חלל מקום הלייד וישמח לקראתם ויברכם, ויחמר להם חוח חים זקן וחלוש וחיני יכול לחפור בידו, לכן חתם תחפרו הגומא עמוקה וחריבה בשביל שמירת הדגים בתוכה, ויחפרו כחסר לוה חותם, וכחסר לייד להם המידה חח"כ חמר תקחו חותה בעלים ורק תניחו לה פתח פתוח מולד חחד ויעשו כן, חח"כ חמר תניחו הגחלת על העלים ויניחו, ויחמר תניחו עפר על הגחלת ויניחו, חח"כ חמר רוצה חוח ליכנס בתוכה לידע חס עשויה בטוב, ויכנס וישכב בתוכה, וחחר שנתנוח בתוכה חמר להם שמעו נא דברי חוח חינו פיר והינו מן החיים חסר חיים על פני חלדמה חף חוח חותו חסיד חשר חתה פרעת בעבורו בשיר קושטא לבעלי חוב שני ספיס זהובים להצילו מן חרופים וגדופים וקללות של בעלי חוב, ולח הנחת לקברו חף עד שפרעת חובותיו וקברת בכבוד על ידך, וחותו חיום חשר עברת רוח סערה בים וטבעה החניה וכל חשר בה גם חתם הייתם מוכנים לטבוע, חך חותה הצדקה חשר עשית עמי הגינה עליך ועל הנערה שהיה בת זוגך להציל חתכם מן הרעה הזאת, חף חמרו ב"ד של מעלה לריך שיהיה הגם של הלחתם על ידי חותן החסד עלמן שעשית עמו חת החסד הגדול הזה לפרוע בעדו שני ספיס זהובים, ולח עוד שהצלת חכף ומיך קודם שיקבר כדי שיחיה נקבר בכבוד, ולכן חותו היום שבעטה החניה הסיכי רוחי חל גוייתן שנקברה בקושטא, ובח לבחון בצורת ניר וקבל חתכם, ועתה כיון שחזר ומיך ובח לכלון לריך לו קבורה הדסק כחן, ולכן כחסר עשיתי עמכם חסד שללחתכם כן חתם עשו עמי חסד לעת עתה ותשלימו קבורתו לחפות פתח הגומא בעלים ועפר, ועוד הוסיפו עפר על הגל ותלכו לבתיכם לשלום. ע"כ המעשה : ראו נח כמה פלחות יש בדבר זה בלח די בזכות הצדקה חסר עשה עם החסיד שיענו לו נס להצילו מן הטביעה שחפשי להיות זה הגם מטין בבזות חופנים, חלח נעשה דבר פלח יותר שזה החסיד שנעשה עמו הצדקה חוח יחזר ויקום מקברו ויבח ודרך נס מקושטא ויציל חת זה בעל הצדקה חוח בעלמן מידה כנגד מידה, ולח ח לין הצדקה משתלמת חל לפי גמילות חסדים שבה דהיינו שבצדקה יהיה מידה כנגד מידה, ונתבונן בזה יהיה דברים מכוונים חל מעשה החסד שנעשה בה ודוק היטב. ומ"ש בשלשה דברים גדולה גמ"ח יותר מן הצדקה, כ"ל בש"ד לכן המלח נקודה בחסד חוח סגו"ל שסוח שלש נקודות כי בשלשה דברים יש יתרון לחסד על הצדקה : שם, כל העוסק בצדקה ומשפט כחו מלאו לעולם כולו חסד
B01 · header / hebrew אלו ירויחו בעלי יראת הרוממות וכדכתיב : פרק חמישי. B02 · paragraph / hebrew חסד. ר"ל בס"ד קחי משפט קחי על משפט של הצדקה עצמה כלומר יהיה דיין לשפוט את עצמו במלות הצדקה כי יחזור חכמי הס"ד י' וכי יש לו כו', לכן מחוייב אני לתת צדקה מן ממוני, וכה"ג פ' פלוני תובעים אותי, ואלו יפרים צדקה מממוני, וכהאי צדקה זו תהיה מוצלת מנחוס וקנאה ומכעס ועלבון, ותהיה מוכחת חללו בתורת פקדון, וכשיצטרכו הגבאים לגבות יתן להם ממנה, וכמ"ש רבינו מהר"י זאקי ז"ל בזה בפסוק ויקחו לי תרומה ע"ש. וכהאי דא יעשה כך ולחי תהיה מלות הצדקה שליטה במעשה ודבור ומחשבה ומחשבה שסס כנגד ד' חיותיות הוי"ה וארבע עולמות אבי"ע, וידוע כי המחשבה היא בסוד עולם האצילות, ומי שמחשבתו טובה ונכונה ממשיך שפע מעולם האצילות, וידוע שפע עולם האצילות הוא בסוד הוי"ה דאלפין יודין שעולה מספר חסד, וז"ש כל העושה צדקה ומשפט ר"ל משפט של הצדקה שהיה הוא השופט לשפוט את עצמו במעשה הצדקה אע"פ שאין תובעו אותו, מוכרח שיהיה זה סלס במנוח זו בחלק המחשבה, וכיון דהזולס אתו חלק המחשבה בה"ס הלילות חס"ב כסו מלאו לעולם כולו חסד כי שפע האצילות הוא ע"י סס הוי"ה דיודין ססוס מספר חסד : ובזה יזכן בס"ד שיעשה המצות והיות הצדקה במילואס כזה יוד' ל"ת קי"ף כ"ח חיותיות הגילוי סס פ"ף יוד"ו, וידוע בהלילות קול מספר הפנים, וכמנח סוף ידות קול שפע הלילות, לרמוז הע"פ שהצדקה בעשיה עכ"ו לפשר שתעלה ותמשיך שפע מן הלילות ססוס סוף ידות. וסוז יזכן בס"ד מ"ס סמס תחסר כל הכל לקפון קופו, ר"ל כל הכל לקפון מעולם העשיה שסס קול מקוס מלות הצדקה קפון לעולם הלילות להמשיך שפע סוף ידות, ת"ל מה יקר חסדך ססיס ר"ל שפע הלילות ססוס: קרון בשס חסד שסס קול הוי"ה במלוי יודין שצולה חסד קול יקר ולחי ע"י יכולין לקפון סס, יכול לף ילו סמיס כלומר בעל יראת הרוממות סוס נקרא ירא שמיס בחינת סירלס זו תתייחס לסמיס ולס לחרן כידוע, כלומר גס בעל ירלס זו תהיה הקפלה הלילות קסס ויקרס חללו, ת"ל וחסד ה' קול שפע הלילות ססוס בסס הוי"ה כמספרס חסד חסר מסתלסל מעולס ועד עולס, ר"ל מעולס הלילות עד עולס העשיה, הנה קול מלוו חלל ירויחו סו בעלי ירחת הרוממות סירלסס תתייחס חיו יתברך ולל בעבור טובת עלמין, וזהו ירחו דייקח : B03 · paragraph / hebrew ובאופן חסר כ"ל בס"ד כל העושה צדקה ומשפט מלשון משפט סקי החסד, כלומר דריך ומנהג סלס כי הצדקה משפטה ומנהגה שיעשה בתכלית הדקדוק, ועוד מה שיתן לל יהיה נחשב לכלוס בעיניו כדי סלס יתגלה בה, גס יחשוב כי מסלו יתברך קול נותן ולס מסל עלמו, ועוד יתן כפי יכלתו, ולס יעשה הצדקה כמספקת לו נחשב לו זה המעט שנתן כנגד כל מס שנתנו הכל, וכחסר כתבנו בחותס עשור שנתן לדקה מרובה מחד ורחב בחלוס סמו כתוב בפנקס הצדקה בשמיס חסד צדקה שנתן עני חסד סקול דבר מועט, ותמוה על הדבר והשיבו לו כלן החשיבות של המלוה לפי השמחה ולפי דעתו של חרס ומחשבתו, ולפי היכולת סלו, וכמ"ס מתן חרס ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו, וז"ס כל העושה צדקה ומשפט סלה כי עשותה כתקנה בכל הני מלי סחמרנו כסו מללו לעולס כולו חסד, כלומר חוסכיס לו כלו כאן כנגד כל הנותניס כולס, סמס תחסר כל הכל לקפון קופו, ר"ל לקפון מסוף ותחתית הפנקס לראש הפנקס וכל להשיג כן בנקל, ת"ל מה יקר חסדך ססיס, ר"ל זה החסד סקול סלס המביחו לידי קפיס זו קול יקר ולחי כל חרס זוכה לכך, יכול לף ירח סמיס ר"ל סלס זוכה לירחת הרוממות ג"כ קסס לו להשיג דבר זה, ת"ל וחסד ה' מעולס ועד עולס, ר"ל חסד סיוכל לעלות מעולס תחתון לעולס עליון קול מלוו B04 · paragraph / hebrew דף נ"ב. וחף סקנ"ס תמיד עומד סנחמר כי יפלח בעיני העס סזס גס בעיני יפלח. נ"ל בס"ד לפרס כזה רמז הכתוב, נורח תהלות עושה פלח, פירוס חנחנו מהלליס חותך חסד חתה ג"כ עושה פלח עמנו סתפלח ג"כ לידינו כדי לסמחנו ולהרחות לנו סחנחנו בסלוס בחינת הדר קוד, חע"פ סבחינת מידך הכל : שם. חס פגע בך מנוול זה. נ"ל בס"ד קרי ליס מנוול כי חיותית מנוול סס חיותית לו מנו, וחיותית מנו בלעט"ס ססוס עדות בפיו סמעיד עליך. ומ"ס בתחלה התעס, ובסוף בקרכס, פירוס בתחלה כססול בסוג הלך התעס לעקב הדרך הישרה וללכת בדרך חחרת הרעה, ולבסוף כססול בסוג חים חז סוכן בקרכס סקול בעה"ב. ומ"ס חסר קטן יס כחסד, מוסיפי' רעב מדעתו סבע, כמנח חסר זה פעל רעב פעל סבע, וסני דבריס לו נרמזו בשמו סקול חסר, וסיינו ח' דחסר בחילוף חתס"ע קול ע' כמנח חסר קול חותיות רעב, וחס מחליף גס חות ר' של חסר בות"ן ק' בסי"ן יסיס חסר חותיות סבע : שם. סמלח סלסס מקומות הללו בתמונתו רגלין של יסרל. נ"ל בס"ד התסובה רמוזס בס"ת סלסס סמות סלסס ססס יסרל יצחק יסרון, ססס לבן סרומיס לתסובה המלכנת עונות יסרל, ולכן לבן גי' חס חס ססיס כוללת תסובה מירחה זו חס תחלס מלכות, ותסובה מחסנס זו חס עלחס בינה, ולז"ח בתמונתו רגלין של יסרל, רגלין רמז לתסובה סרמוזס בסוף סמותס. חי נמי רגלין רמז לחסר התמיס המכונה בסס רגל כנודע סבו עיקר תגבורת החחון של היס"ר. וסס ללו הבית רב חסל קרח סל וחנן חת רותי בקרבס ססביס רב פפל, מסוס דס"ל זה נכלל בחותי פסוק סל וססירותי חת לב סלכן כי קול סיוס חומרו וססירותי וכבר קול וכר פסוק זה, ורב פפל חמר חף מזחי עליכס סויס ססוס פסוק וססירותי סמענין דבר חדס סחזיר יתן רוח חדס סעל ידו יתגברו על החומר סלקס ולח יהיו כמסיס ליל"ה חע"פ סעודנו בעולס : דף נ"ג. חמרו עליו על הלל הזקן כסיס סמח בסמחת הסוחבה. נ"ל בס"ד הלל הזקן סיס מרככס לכנוף מרע"ס לכך חי ק"ד ססס כינו מרע"ס כידוע, וז"ס חמרו עליו על הלל הזקן ר"ל חמרו על כנוף מרע"ס ססיס על הלל הזקן סדבריס לו קס יולחיס מן כנוף מרע"ס ססיס רוכב על הלל הזקן, ולכך סיס חומר חס חני כלן הכל כלן, כי מרע"ס סיס סקול כנגד ססיס רבוא יסרל ססס סיעור לברך עליסס ברוך חכס הרזיס, ולס לין חני כלן מי כלן כי ח"ח סיתקבצו כלן ססיס רבוא יסרל ביחד במקוס זה. ועוד נ"ל בס"ד חס חני כלן כלומר חני עבודס סלימס ותמס במחשבה סלימס סל רק מעסס ססיס במלכות סנקראת חני, חז הכל כלן היסוד קול, סזוכיס לעשות בזה יחוד יסוד במלכות, חבל חס לין חני כלן, ר"ל עבודס סלימס ססיס מעסס ודבור וכונס ומחשבה ורעותח דליבל ססס מן כתר הנקרל חני עד המלכות הנקרחת חני, חז מי כלן עוסיס זווג עליון של בינה הנקרחת מי : שם. קרח הגבר תקעו והריעו ותקעו הגיעו למעלה העסירית תקעו והריעו ותקעו. כמלס בעזרת יתברך הוקטן במעלה ח' כי תחלה עומדיס בסער העליון במעלה הח' וממתיניס סס עד סקרח הגבר ולח"כ תוקעין במעלה עסירית. ונ"ל בס"ד סטעס סתוקעין במעלה ח' ובמעלה י' יד לרמוז כי בסמחת הסוחבה ססולכין מיס מיסוסיס חסדיס, וע"י יתרו חותיות ח"י דסס חרנ"י ססס חסד בלותיות ד"ן דסס חרנ"י ססס דין, וזסו יתחברו ד"י בח"י
B01 · header / hebrew בניהו פרק ד' סוכה B02 · paragraph / hebrew למה נקבר מעומד כי ודאי נקבר כן ע"פ צוואתו לו מן המתים סבבו להיות כך ולמה זה. ואמרתי בס"ד לזה כי כל צדיק ובוחן מגין על דורו כשהוא חי עמהם מפני שהוא משותף עמהם, אך אחר שנפטר פסק השיתוף ואינו מגין עליהם כמו זמן חייו כשהיה חי עמהם ויש הפרש גדול בזה, וכמ"ש המפרשים ז"ל, ולכן מספידין ובוכין בפטירת הצדיק על חסרון החסד הזה, אך רמז"ל וזע"ה לפי שרוב נשמתו וזכותו מגין על העולם אחר פטירתו כאשר היה מגין בחייו בעודו עמהם, שלח על חכם נהגו בכל קבורות ישרל לגדור גדרים לשם רמז"ל וזע"ה לעורר הרחמים שיגן זכותו עליהם, ועל כן נמצא זכותו דומה לעץ הנטוע שהוא עומד על עמדו וחיותו דומה לעץ השלם שהוא מועמד על הארץ, וידוע הפרש בין עץ הנטוע לבין עץ התלוש הוא זה, דעץ הנטוע הוא תמיד עודנו בכוחו ותקפו וחיותו יבש וכלל, אבל עץ התלוש הוא יבש ונבול, ולכן קברוהו לרמז"ל וזע"ה מעומד לרמוז שזכותו דומה לעץ הנטוע שהוא עומד, ואינו דומה לעץ התלוש שהוא מושכב על הארץ, ולכן לא קברוהו מושכב. ובזה ניחא גם דברי המאמר כאן, שכל דבר שנעשה בו מצוה חוסיין אותו דרך גדילתו כלומר כזמן שהיה נטוע בארץ, לרמוז שצריך להיות המצוה דומה לעץ שהוא נטוע שנשאר קיים בתוקפו וכוחו, כן המצוה צריכה שתשאר קיימת בתוקפה וכוחה מתחלה ועד סוף לעשותה בכוונה שלימה ובהתלהבות גדולה וחזקה ולא תהיה הלוך וחסור חלל החלס העושה אותה מתחלה וע"ס : B03 · paragraph / hebrew שם. דבר אחר עומדים שמעמידין את לפיו. פירש רש"י ז"ל שלא היה עוסק שם חרוץ של זהב כמדת הקרש שיעמוד מאיליו, לא חלפוי של זהב היה דק מאד שאינו עומד מאיליו אלא רק ע"י חפץ שהלפוי קבוע במסמרות של זהב ע"ש, נמצא לפי"ז המשיכן עומד בשיפוע קצת וסומך ביחד, ולפני שהיה אין בו כדי סיפוק לבדו לעמוד, דמאחר שהוא דק אינו יכול לעמוד לבדו, וכמעט נ"ל בס"ד כי הזהב הוא גבורה ועץ חסד, וע"י שעושין בהם ממוזג בשיפוף שניהם יחד יהיה מיתוק הגבורה בחסד, וכיוצא בזה פירשתי הטעם שאמר הכתוב ויקח אברהם את עלי העולה וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת המאכלת, כי העץ הוא חסד, ויצחק בנו גבורה, והברכה חבינו בעצמו חסד, והאש והמאכלת הם גבורה, וכל זה נעשה מיתוק הגבורה בחסד, וכן הענין כאן : B04 · paragraph / hebrew שם. ליה ולך מזבח ליה ולך מזבח. נ"ל בס"ד הטעם שבחרו להרכיב המזבח על אותיות י"ה ואותיות לך כי אותיות או הם אותיות היכל שהם למפרע חותיות לך ואותיות י"ה : B05 · paragraph / hebrew דף מ"ח. וגמרוהו כל היום באתרוגיהן. קשה לקמן אמר וחותו היום נפגמה המזבח ואיך יפגם באתרוגים של מוכרח שרגמוהו באבנים, וכמ"ש רש"י לקמן שנפגם ע"י אבנים שזרקו בו, וכאן אומר שרגמוהו באתרוגיהן ובע"כ ל"ל שזרקו בו אבנים וגם אתרוגים, ועל כן קשה מכיון דזרקו בו אבנים להמיתו, וכמ"ש בירושלמי דאותו צדוקי מת מחמת רגימה, ואמאי זרקו בו אתרוגים ג"כ. ונ"ל ים זרקו בו אתרוגים ויש שלא היה בידם אתרוגים והניחו אבנים וזרקו בו, אך זה דוחק דהא חמר וגמרוהו כל היום באתרוגיהן דמשמע זריקת האתרוגים בו היתה מן הכל, ונ"ל דהם רצו להמיתו, ולכך זרקו בו אבנים, אבל אח"כ זרקו בו גם האתרוגים שנעשה בהם אתרוגים עליו להורות כי מה שרגמוהו והמיתוהו היינו שהכתוב בתורה שבע"פ שה"ס המלכות ונודע שהאתרוג רמז למלכות שהיא ש"ס תורה שבע"פ. חי נמי חרז"ל ד' מינים דומים לארבע מיני בני אדם, יש בעלי חכמה ובעלי מצות ולו כרמיז באתרוג, ויש בעלי מצות ואינם בעלי תורה ולו כרמיז בלולב שהוא B06 · paragraph / hebrew רק אכילה ואין בו ריח, ויש בעלי תורה ואינם בעלי מצות ואלו כרמיז בהדס שיש בו ריח, ויש לא זה ולא זה, ואלו כרמיז בערבה, ואלו המדוקדק נבדלו ופרשו מן חכמי ישרל שהם בעלי תורה ובעלי מצות כהתרוג וחלקו עליהם לכך רגמום באתרוגים הרמוזים לחכמי ישרל שהם בעלי תורה ובעלי מצות : B07 · paragraph / hebrew ועוד נ"ל בס"ד כי הם רצו להרגו, אך אם היו מביאים אבנים להרוג לא היו מניחים אותם החכמים לכך הביאו אבנים וסלעים קטנים כמו כדורים של קנה שריפה וקשרום בתוך האתרוג וחלקו האתרוג בו, והחכמים כסבורים שזורקים בו אתרוגים לא מחו בהם כי אמרו באתרוגים לא ימות, ולא ידעו שהיו בתוך האתרוג סלעים קטנים שיש בהם שיעור להמית, ולכך נפגמה גם המזבח : B08 · paragraph / hebrew שם. כחמר בשני ונסכיהם, בששי ונסכיה, בשביעי כמשפטם, נמלא יוסף שבעי וששי ושביעי ג' אותיות מים, לרמוז על ניסוך המים, ובזה תפח רוחן של צדוקים המכחישים בתורה שבע"פ, ולכך היו מודים בניסוך המים, דמה יעשו לסגולה אותיות מים שנוספו בשני וששי ושביעי שהם אותיות מ"י, וידוע דתורה שבכתב חסר הנקוד וההבל, ותורה שבע"פ גבורה שנקראת יראה, ולכך אותיות יראה והמלה כלולים יה בזה מלמעלה למטה כמ"ש בזוה"ק כי תורה שבכתב ושבע"פ כלולים יה, והכל נתנו מרועה אחד ואל אחד אמרן, ובזה יובן בס"ד אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, פירוש שאינו מודה בתורה שבכתב שהיא סוד האהבה, דהוא מכחיש ע"כ בניסוך המים בזו יבוזו ל"ו מה שרמזו בימים של זו"ז שהם שני וששי ושביעי יחזו לו, מבוז יבוזו, דמה יענה להוספת אותיות מים שנוספו בימים אלו, במלח יש רמז לנסוך המים שמכחיש בו מן התורה : B09 · paragraph / hebrew דף מ"ט. וגם יקב חלב בו אלו השיתין. הנה בשיתין יש מים ויין ששם יש ב' נקבים א' למים וא' ליין, וידוע מים רמז לתורה שבכתב ויין לתורה שבע"פ שהם חסד וגבורה, רמז למיתוק שמתמתקין הגבורות שה"ס יין בחסדים שה"ס מים, ולכן רמזם באותיות יקב שהוא יקב ע"פ מספר הוי"ה חסד ומספר סם שה"ס כוח דין : B10 · paragraph / hebrew שם. בשעה שנסכין יין על המזבח פוקקין את השיתין. נראה לע"ד דהשיתין אלו היו חלולים עד התהום אין רואה החלל סוף מתחלתו ועד סופו של בור השיתין שיעור קומת ג' טפחים היה החלל רחב, ואחר ג' טפחים יש בו קרקעית סתומה, ובתוך אותה הקרקעית יש נקב קטן חלול ויורד עד התהום כזה, והם פוקקין זה הנקב, וכמלא יין עומד בחלל הרחב שקומתו של ג' טפחי' אז יותר סוף החלל נחשב כמו גרון של השיתין שהיין נראה בו להעומדים למעלה ויעמוד כך שיעור זמן מה אח"כ מכניס ידו ומסיר הפקק, וחי היין יורד בנקב עד התהום, וכל זמן שהנקב סתום וקיין עומד בחוסן החלל העליון הרחב שהוא דוגמת הגרון נראה בשיתין שתים ושביעה כמשמעות תרי לישני שיש בשכר, ונראה דעושין כן כדי ללמד מוסר לאדם בענין טובת עוה"ז והנאותיו שישבע אדם ויתהווה בהשפעה שמשפיע לו הקב"ה כמו כל עת ועת בלה לו דבר חדש חלו הוא מתרווה בה כי אין החרס שבע ומתרווה אף בדבר חדש שבא לו : B11 · paragraph / hebrew שם. כי שבע חיים מחרס מגרגרים שבע. והטעם שבאותו דבר זה במחרת דוקא, נ"ל בס"ד דידוע דאותיות החה"ע בנרון וגיכ"ק בחיך, וידוע ע"פ רבינו מהרח"ו ז"ל B12 · other / hebrew שפת השיתין ⟦line⟧ קרקע סביב ⟦line⟧ נקב יורד עד התהום
B01 · header / hebrew בניהו פרק ד סוכה B02 · paragraph / hebrew ז"ל בעץ חיים שער מ"ז ומ"ד פרק י"ד, דלוקיות להק"ע הם ה"ג וגיכ"ק חמשה חסדים, והע"פ דלוקיות זו חינם אף ד' לוקיות עכ"ז הם חמשה ולא קבלתי טעמו עכ"ד וכתב מהרמ"ז ז"ל ביפה שעה הטעם. דעז"ה כלולים בלות אחד יען שהם תרי פלגי גופא ונחשבים לאחד ע"ש, כמלח בגרון ים להק"ע שהם חמשה גבורות, וידוע שכיון קול סוד הגבורות, ולכן כי טבע חינם חמרא מגרגיה נבע כי שם הוא בחינתו : B03 · paragraph / hebrew שם. ומה דצריס שדרכן לעשות בפרהסייא המרח תורה להנע לכת. הנה הליכות שצריך לעשות בהכנסת כלה ולויה, עיין בפירוש רש"י ז"ל, ונ"ל בס"ד לפרש עוד בזה והוא כי הכנסת כלה הוא בשעת חופה שעומדים וממלחים שם רבים ומברכים שבע ברכות, והבאים שם יש בהם שבחים לכבוד החתן וכלה, כדי שיחזיקו להם טובה על צילתם חללם בעת ההיא, ולו כוונתם לכך אע"פ שהבאים רבים הם מתכוונים להראות עצמם להכי החתן לו הכי הכלה, כדי שידעו בבואו שם לכבודם ויחזיקו להם טובה, ויש באים לס"ס כדי לשמוע שבע ברכות של חתן וכלה ולעמוד שם, ואלו לין מדקדקים להראות עצמן סלחו שם, ולז"ח והלנע לכת שתלך ותעמוד בהלנע ולא תדקדק לבח שם בפרהסייא כדי שיכירוך ויחזיקו לך טובה, וכן הענין בחללים יש הולך שם כדי שיחזיקו לו טובה, ולכן מדקדק לישב שם בפרהסייא, ויש הולך לס"ס וזה מבחן שלו ניכר בזה סלס הוא הולך ויושב בהלנע לו זה מוכח סעוסק לס"ס : B04 · paragraph / hebrew שם. לין הלדקה משתלמת חל לפי גמילות חסדים שבה. פרסתי בס"ד בסה"ק בן יהוידע לין משתלמת לפי ערך הממון שנתן חל לפי הפעולה של החסד שיצא ממנה כי יש נותן מלח והוסיף לצורך עניים ולח היה בזה פקוח נפס, ויש נותן דינר לחסד והיה סיבה בזה להחיות נפס לחד מישראל, כמו"ס בזוה"ק על ר' שהחיה נפס עני לחד בפלגא דזוזא שנתן לו, וכן מפני סלס לח היה לויתן לו היה מת ב"מ, וכן למרו רז"ל באותו עשיר סלח נתן לדקה מימיו ורק בשעת מיתתו הביאו לו בילה לאכול ושמע קול עני דופק על הפתח ולמר סינתנו לו לת הבילה שהביאו בשבילו ונתנו לו וגרס לו חיים לחותו עני בזה הבילה ולח זה ככל התורה ומלות שעסק העני בהם לח"כ, וכנז' בספר מעיל לדקה. גם יזדמן כיולח בחולה סחיותו היתה תלויה בסס לחד כוס דינר וזה נתן לו הדינר וקנה הסס ונתרפא וחי, ולז"ח לין הלדקה משתלמת לח לפי ג"ח שבה : B05 · paragraph / hebrew ובאופן לחר נ"ל בס"ד ע"פ מעשה שמספרים בעשיר לחד שהיה לו בן יחיד עלוי בכהמ"ד ללמוד תלמוד וגפ"ת, וכססיה בן י"ח בן סנה כל הנערים שהיו לומדים עמו ביחד עזבו לימודם ויסדו בחנויות לעשות מו"מ כפי יכולתם בצעיר מחייתם, וקול מחמת סהיה לכיו עשיר גדול ולינו לריך לכך נסלר בכהמ"ד עוסק בלימודו, ויהי היום ויבואו הנערים ההם לכהמ"ד לטייל וילמרו לו עד מתי תהיה פה כחפרון סלח פתחו עיניו, הלל לכיך יש לו לולרות מלחים כסף וזהב קח ממנו קרן עשרה ספיס רינרי זהב והלך לסס לעיר קוסטא היא עיר המלוכה ותקנה מסס סחורה פ' וסחורה פ' ותבילס לכאן ותרויח בהם הרבעים למחה על רגל לחת, וגם תרלה בעיניך סס עולם חרס והדע מה סיס בעולם, ולס לכחנו היה בידינו לף דינר לחד לח היינו יוסבים בעיר זו יום לחד. ויכנסו דבריהם בלזניו וילדו בדרי בעזו ויסביס על הדבר הזה הסכמה גמורה ויבקש מחביו על הדבר הזה, ויתעשר לביו מלך על הדבר הזה לכלות בנו יחידו לעיר רחוקה דרך ים, וקול לינו לריך לריוח המסחר הזה לפילו לס יהיה הריוח כפלי כפליים על הקרן, וילח כי לח יכול לפייסו מכריס B06 · paragraph / hebrew לעזוב הדבר ולהסלר מיחן בתחלה התחיל הבן להיות חולה מן העלבון כי הלוק זו נכנסה בלבו ולח הלל ולח יחול יחריף בכך לו יפול בחולי מורק סחורה וטעמוס, ומי יודע מה יהיה בו והוכרח לעשות לו בקסתו ומסר לו תיבות מלחים עשרת ספיס דינרי זהב וסלח עמו לת בן מסק ביתו לסמרו בדרך ולהנהיגו כי לח ידע ללכת מפתח ביתו עדיין וירדו בחניה ויגיעו לעיר קוסטא וקודס שהוציאו החפליס מן החניה יסלו סניהם לבדס למלוח בית חסון לדור בו, וזק החיס הוסיב לפי שעה לת בן העשיר במקום לחד סל טיול לסר כל העוברים וסבים בו לטייל והול הלך לחפס בית מלון טוב. והנה לותו היום נפטר לדיק וחסיד לחד בעיר קוסטא לסר רחוי ללוותו כל הקהל גס העשירים והגדולים ויעביר הממון קול בסווקים וברחובות סיבואו כל הקהל לעשות מלוה לויה לחסיד פ' ויעביר הקול גס בחנות המוסב, ויסס בן העשיר מה מכריזים זה, וילמרו לו כו"כ וילמר טוב הדבר גס לני לעסה מלוה לויה ויקס ללכת עס לותס סהיו הולכים מסס ומה דעני וביו בח חליס המנהיג ורלה למנעו סלח ילך כי קול בח עתה מן הדרך ולח יכול, וילך גס קול עמו ללוות לת החסיד, ובהיותס הולכים ללוות סמע בן העשיר מסני לוס סהולכים עמו סהס מקללים לחותו חסיד ויתפלח ויחמר למה מקללים לחסיד הזה סנפטר עתה הנסמע כזות וילמרו לו זה המקללים נוסים בו ממון וידעו וקבינו עתה סלח הסחיר לחריו כלום, וממלח סחבדו הממון סלהס. ויחר לו מחד ויעמיד המטה ולח הניחס לקברו עד ססלח לת החיס המנהיג סלו להביא תיבות ממון והוסיס בעין ופרע כל חוב סהיה עליו לכל לוס סעלה בחוב סני ספיס זהובים ולז נקבר לותו חסיד בכבוד גדול, ולחר סחור מבית עלמין לח רלה ליסב בעיר קוסטא לפילו סעה לחת כי נמחס לכיו העיר בעיניו בסמעו סקללו לחותו חסיד על לח חמס בכפו, כי קול לח לכל לת מעות סל ללו נסרף ביתו וסחורות סבו היו למחולת לס, ומה בידו לעשות למה יקללוהו, והסכיס לחזור לעירו, והרבה הפליר בו החיס סיסב סס לרבעה וחמסה ימים ללחות חדסות ודברים יקרים סיס בעיר ולח רלה, ויחזור בחניה ויבח לעיר לביו ויספר לחיים לחזיו המעשה ויסמח לביו סמחה גדולה סחזר בנו לסלוס במהרה ולח הכפת לו על ממון סהלך כי קול עשיר גדול מופלג, וחזר הבן לכהמ"ד. ויהי היום ויבלו לותס הנערים לכהמ"ד בצעור טיול לפי סעה וילעיגו עליו וילמרו זל"ז בפניו, הרליתס סוטה כזה סהלך לעיר הגדולה ולח קנה כלום, ומה בכך לס מלח סס לנסיס רעים, וכי כולס קס כך, ועוד העיר פ' מה חטלה והיה לו לקנות סחורה ולבח וירויח לרבעה ספיס זהובים, ומה לו לס לנסי העיר רעים וחטחים. ויכנסו דבריהס בלזניו, ויבקס מחביו לחזור לחותה העיר הגדולה עס הקרן סהיה בידו להסתחר סס, וחביו ברלותו חזק דבריו בזה הוכרח לעשות רלונו ויסלחנו עס לותו החיס ומסר לו קרן כדראשונה, וכחסר הגיעו לעיר קוסטא יסלו סניהם לבדס, ויסב החיס לת בן העשיר במוסב הטיול הסמוך למקוס החניות עד סילך ויחפס בית מלון טוב, ובהיותו יוסב סס במוסב הטיול רלה סרסור לחד תופס בידו נערה קטנה יפה עד מחד ומכריז, ויסס מה מכריז זה, וילמרו לו זלת הנערה סבו לותה מן המלחמה, והסבחי מוכר לותה ע"י סרסור זה, וכל לו על דבר זה ליך נערה יפה מחד תמכר לורחה מנדת עליה סהיא בת מלכים ורוזניס המוכר בחסר ממכר ספחה כוסיס, ויסס כמה רולה הסבחי ליטול בעדה, וילמר הסרסור ת"ק זהובים, וילמר לני לתן ת"ק זהובים בעדה ולח תכריז עוד, ויעמידה חללו עד סבח החיס ויחמר לו להביא ת"ק זהובים מן החניה. ויקחנה ויחזור לחביו כדי לסוב ל חביו, ויסכיס סלח ילך עוד לעיר הזלת לסר B07 · footer / hebrew מוכריס כב
B01 · paragraph / hebrew חן פוסקים עמו שכרו או עוסק בסתם ולאחר שיגמור העסק מתנים לו שכרו וזו הראוי לו או לפי שלישן, ומה בידו לעשות כיון שכבר עסק וקנה בה להוציא ובע"כ יקבל מה שיתנו לו, ואז נקראים עוסקי שכר שכיר, ויש עושין כן דאין פוסקין בתחלה, ואח"כ הפועל חומר חצי שכרי כו"כ, וזה יאמר המתן עד שתשב מהחריש וקנה חיטי טוב במהרה ודומיהן בלך ושוב עד שישב, וממלא מעכב שכרו אצלו כמה ימים, ואז נקראים עוסקי שכר שכיר, ובעניינים אלו תהיה בין בפועלים בין באומנים של חייטים או צורפים וכיוצא : B02 · header / hebrew פרק שלישי. B03 · paragraph / hebrew דף ל'. ממני ילמדו עוברי דרכים שלא יבריחו עצמן מן המכס. נ"ל בס"ד הכונה דאלו המבריחים מן המכס אע"פ שיודעים דאסור לגזול אפילו מן הנכרי מורים היתר לעצמן לומר כל זמן שאין תובעים אותנו לשלם המכס אין בזה גזל, משום דאין אנחנו נוטלים ממון בידים מן המלך והפקעת חוב הוא דעבדי, לכן אמר המלך לעבדיו היו מכס למוכסים, דבו ודאי חזי מי שתובע כלן מכס מן עבדי המלך, ואפ"ה אמר תנו מכס וילמדו מזה שגם אם אין תובעין אותו מחמת שהוא מבריח ואין מכירים בו חייב לשלם המכס ואין לו היתר באותה טענה : B04 · paragraph / hebrew דף ל"ז. א"ר עקיבא נופה הייתי בר"ג וכו' שכל העם היו מנענעין בלולביהן (פירוש כב"ש) ואם לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא. י"ל למה הוצרך לפרש בדבריו שכל העם היו מנענעין כב"ש, לימא ופעם הייתי בר"ג וכו' שלא היו מנענעין אלא באנא ה' הושיעה נא בלבד. ונ"ל בס"ד שבא ללמדנו בזה שני לימודים, הא' דהעוסק כב"ש בכה"ג לא עביד ליסורא, דלא דמי להא דרבי טרפון בריש ברכות דהיה לקרות כב"ש וסכנוהו, יען דכאן נענעו באנא ה' הושיעה נא והוסיפו לנענע גם בהללויה כח, ומה בכך, דגם אם ינענע בשאר פסוקים עוד אין מוחין בידו, ולכן אמר בעת שראה את ר"ג ור" מנענעין לא היו לבדם מנענעין אלא גם שאר העם היה בידם לולב והיו ג"כ מנענעין, ואח"כ ר"ג ור"י לאו את העם מנענעין גם בהללויה נא ולא מיחו בידם. ועוד בא ללמדנו אע"פ שכל העם היו מנענעין בהללויה וגם בהללויה ואין כאן חיסור מצוה דעבדי כב"ש, להו חמינן ש יקנה האדם מן המנהג מפני המחלוקת כדאמרינן בגמרא דהכי אף יכול לשנות כמנהגו הטוב שלא יתנענע אף בהושיעה נא, דהא ר"ג ור"י אע"ג דראו העם מנענעין גם בהללויה הם לא נענעו אז בהושיעה : B05 · paragraph / hebrew שם. כדי לעצור רוחות רעות. נ"ל גם ריב"ח מודה בזה דאל"כ מוליך ומביא למי שארבע רוחות אלו, אך לומר דאין הכונה בהולכה והובאה להראות שעושה מצוה זו לשם השם שארבע רוחות שלו, אלא הכונה בהולכה והובאה זו לבקש מהשי"ת שארבע רוחות אלו שיעור רוחות רעות, וכן מעלה ומוריד, היינו לבקש מהשי"ת שהשמים והארץ אלו לעצור טללים רעים : B06 · paragraph / hebrew דף מ"א. נעלו ר"ג ויוצא בו ונתנו לר' במתנה ונטלו ר"י ויצא בו ונתנו לרחב"ע וכו'. הנה בהחלפת שנה שיטת חוברת ד' כתוב בשם רב ומר"ז דשיר שהלולב יע"ח שנסתפק בהקהל העולם לשבר באחרון בהקהל חס שייך בזה מ"ע דוקדשתו ליתן לכהן לברך תחלה, ולמד מכאן דאין לדקדק בזה, דהא רחב"ע היה כהן וסיב לו לר"ג להקדימו על ר"י, ואף בע"כ דלא שייך בזה מ"ע דוקדשתו עכ"ל, וזכר אני כי בעת שראיתי דברים אלו בהחלפת כפשוטו לידי תמהתי על דבריו דאין מכאן הוכחה כלל, דמנ"ל שהיו ר"י ורחב"ע עומדים ביחד B07 · paragraph / hebrew ביחד אצל ר"ג, ודילמא תחלה נכנס ר"י לבדו אצל ר"ג ונתן לו, ואח"כ נכנס רחב"ע, ולעולם אם היו שניהם עומדים ביחד היה מקדים ליתנו לרחב"ע, ועוד פקפקתי בראיה זו מצד אחר וגם בעיקר הספק, וחכמ"ל : B08 · paragraph / hebrew דף מ"ב. תורה צוה לנו, א"ר המנונא הולד הזה לנו משה. הא דלא סגי בפסוק שמע ישראל בשביל תרווייהו תורה וק"ש, משום דבגדול בעי תרתי, דאע"ג דאמר רשב"י אם קרא ק"ש בלבד יצא יח"י במצות והגית בו, עכ"ז אסור לומר דבר זה לפני עם הארץ, ולכן הורו לו לילד הקטן שבאים לחנכו דבעי פסוק של תורה ממש והגית בו, מלבד פסוק שמע שהוא בשביל ק"ש : B09 · header / hebrew פרק רביעי. B10 · paragraph / hebrew דף מ"ג. הא דתנן אותו היום מקיפין את המזבח ז"פ הכי אמר אביי משמים דר"ח בלולב. נ"ל בס"ד לכך קרי לה מילתא מעלייתא שנתבח בה מקום דהוא אמר תיבה אחת שהיא תיבה בלולב, ובזה פירש לנו הטעם למה אותו היום מקיפין ז' פעמים, והיינו לומר שבעה כדי להסיר י"ג הקפות, כי בשאר ימים עשו ספק, והלולב הוא ארבעה מינים, נמצא עשו י"ג הקפות לכל אחד מארבעה מינים הרי סך הכל נ"ב הקפות לכל ארבעה מינים כמנין סם קיי"ס דהיינו סגולה כ"ב, וידוע מי"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות שהלולב הוא סוד סם קיי"ס במילוי ההי"ן סגולה כ"ו, וכך צריך לכוין בו ע"פ, ולכן על מ"ש המשנה ואותו היום מקיפין ז' פעמים אמר בלולב ובמלה זו פתר לנו הספק הזה בלולב, רמז לנו ג"כ טעם המקיפין ז' פ' ביום השביעי י"ג הקפות דוקא בלולב, כלומר תעיין בסוד הלולב ותמצא טעם לזה, ולהכי קרי לה מילתא מעלייתא : B11 · paragraph / hebrew דף מ"ה. כל המצות כולן אין אדם יוצא בהם אלא דרך גדילתן. צריך להבין מה טעם יש בזה. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הגאון מהר"י ז"ל ביד דכל היולח ממקום היונקות קודם אחר יש לו מעלה על אותו האחר שנתאחר במקום היונקות, ולכן הנקבות שנתקעו במטה ההס"ר בתוך הקליפות יש מעלה גדולה לנשמות הרחמנים בדורות הראשונים על נשמות שבאו לעוה"ז בדורות האחרונים, יען כי הרחמנים יחו מן הקליפה זמן קודם ואז הכחם באחרונה נשתקעו בקליפה זמן יותר, ולהיפך לפרס בזה מלמטה שנתהרין החומר מנשמה לר"ח חסר וחברי דחביך קרית לן מסיכא בדעת המילין, ולא ידע וסגיד לו דבזמנין ממקום דקיק ביסולא ע"פ, והנה ידוע דהעץ והלומה יוצא מתוך הדומם וסוף מעולה וזך יותר מן הדומם מאד ונמצא הדומם לגבי דידיה כמו זוהמה וקליפה, וידוע דהאילן וכל מין עץ הצומח וגדל ויולה מן הדומם שהוא העפר תחילתו יוצא מעט ומעט, וסוף הולך וגדל ויולה לחץ עד שנעשה אילן עב ורב לחנות, אך כוח גדול מלמטה ולא מלעיל, וכמ"ש בגמרא דנויי קלי מנוח מלתתא רבי דהא כל דבנין סביא דיקנסין חוויין עקרי שערי דקנסין, וכן הענין גבי עליס וחילופין היוצאים מן הארץ, ונמצא ראשו של סעף הצומח ועולה מן הדומם שהוא העפר סוף טמון בו הוא יותר מעולה מתחתיתו יען כי זה החלק העליון שבו עלה קודם זמן מעלה תחתיתו, ולכן ראוי שיתכבד במעלה זו להעמידו כדרך גדילתו שיהיה חלקו העליון עומד תמיד למעלה בשעת המצוה בו : B12 · paragraph / hebrew ועוד נ"ל בס"ד טעם לדבר ע"פ מה שפרשתי בס"ד טעם כגון על רמב"ם זע"ח שנקבר מעומד, וכמ"ש בשער הגלגולים שבא רבינו מהר"ח ז"ל אל חת רבינו הארי" ז"ל אמת זה הדבר שהחסידים העולם דרמב"ם זיע"א קבור מעומד, ואמר לו כן הדבר ע"פ, וצריך טעם לזה למה
B01 · paragraph / hebrew נמי קריאת הגרת סלומיס דסרי ע"כ ע"ס, ולפי"ד קרב תוספת שבת קל דין ניקל, דבתפילין ליכס לביסת תפלין סל רסות סל קכל מלוס ולסכי לס גזרו כס : עוד רחיתי להרב ברכי יוסף ז"ל בסי' ער"ס סקכיס קוסיס על המג"ס ז"ל מסי' תקפ"ו בסופר סל ר"ס חינו עולס כחילן וחינו סס כמיס לסכריס, וכיון סקול למלוס למלי לס סריכן דיעלו סניס . לו יסוטו כי סיכי דסריכן לקסות סניס לחור הנר ע"ס. ולכס עכדס תרנתי כס"ד לקוסיס זו דלק"מ דקתס כטולן כחילן וסכין כמיס, כיון דקס עולין ביד וסכין ביד סמס יס ססומל ג"כ יכטרך למולס ולעסות חבית סל סייטין, דלס כחמר לסתיר כגוונס דזס עומד על ספת הנקר וכולסו לת קבילו קסט, וכן זס עולס כחילן וזס עומד תחת סחילן לסמלו לס תתקייס גזירת חכמיס כזס, ומוכרס לחסול ככל גוונס בין לס סס עמו לסמלו ועולס עמו לסמלו, בין לס עומד תחת סחילן לסמלו ועומד על ספת הנקר לסמלו, מסל"כ בקולס לחול הנר זס ססומל לין כידו לקרות וחינו קולס כלל, ודחי יוכל לסמול לת זס סקולס דליכס לסוס סמס יס ססומל יכטרך לקרות ויסכס ויטס, דקססס זו חינס סל כססמל, מסל"כ כחילן וסס כמו סכתכנו כנסמל תסוס בסומר, כסיכס דעולס עמו לחיכן לס סס עמו כנסר, ולס יעסו חילוק כסותר כסיכס דעומד על ספת הנקר וסול נסר קטן סחין כו סיעור סלכס לס פלוג רבנן, ועוד דעולס כחילן ודחי לס לס יעלס עמו, חיכס למיקס לס יסס חילן גדול וענפיו מרוכיס, דלפסר סיסתוך וחין הסומר לולסו, לכך גזרו ככל גוונס : B02 · paragraph / hebrew פש גבן לכחל מס דקסיס לן כדברי רב מסרס"ס דס"ל ערכך ערכס לריך דדילמס ססומר יסן, ח"כ כקך דנר למלי סתירו כסומר ולס גזרו סמס יסן ססומר. וכ"ל כס"ד דגבי כל סס סני מיני גזירות דגבי סקולס סגולס סמס יטס, וגבי ססומר סגולס סמס יסן וסו"ל כעין גזלס לגזלס ולס גזרי כסכי, לך גבי תפילין קד מין גזלס סיס דקן גבי סלובס וסן גבי ססומר קד מין גזלס סיס, דסיינו סמס יסן ססומר : B03 · paragraph / hebrew דף כ"ט. ת"ר כזמן ססקמס לוקס סימן רע לכל העולס. כסק"ק כן יסודע פרסתי כס"ד לע"ג דלקקות קול טבעי ונודע לחכמיס קודס סיסיס ככמס סניס, לין סכונס לומר דגוף סלקות סוס מולס סימן רע סל סכונס לומר כעת סיסיס סלקות לז עלול לותו זמן לקות יתעוררו המקטרגיס לקטרג על סדור, כך קול מנסגס וטכעס ומדתס דכחסר ירחו מרחוק עזס ירס יתעוררו לקטרג כעבור עונות סדור לסכיס קרע לעולס, וחס ירחו מרחוק דומס לססול יתעוררו לקטרג כעבור עונות סדור לסכיס רע לעולס, ולס כללס לזס ולזס יקטרגו לסכיס זס וזס. וסו"ל לסרב ככורי יעקב ז"ל ספירס כיוכס כזס וסול דקדק לחוק ביחור זס ממ"ס כזמן ססקמס לוקס סימן רע, ולס למרו סמס לוקס סימן רע, כדי להודיע סחין גוף סלקות כס לסימן רע, סל סכונס כזמן סיסיס סלקות יתעוררו המקטרגיס לקטרג על דבר רע, וחי יסיס סימן רע כ"מ ע"ס : B04 · paragraph / hebrew שם. ת"ר כסכיל ללכעס דכריס סמס לוקס. לס קלמר סזס סלקות סנרלס כסמס סוס כעסס כסכיל ללכעס דכריס סלו, כי כחמת סלקות סוס קול טבעי, סל סכי קלמר כסכיל ללכעס דכריס ללוי סיס סתסיס סקמס לוקס כסכיל חיזס סימן רע כ"מ, כלומר לס יסיס כס לקות טבעי דוקס לס לקות כעכול סימן רע ג"כ, וכסתי ליסנס כמכס כנכיסיס מ"ס דוד סע"ס כי כן מות סחיס סזס, ופירס רד"ק ז"ל סכונס ללוי לסיות כן מות, לך לין סולת הדין מחייכתו כמות, דממון כלכר קייב לו, וכיוכס כזס ג"כ
בשם ה' נעשה ונצליח ליקבה"ו סוכה פרק ראשון דף ג. ורבי יהודה סבר בניה גבה הוו יתבי. פירש רש"י על השלחן היו יושבין לאכול ולשתות, ולא כמסובין ולא כזקופין. צריך להבין מאי קמ"ל רש"י בד"ז שכתב ולא כמסובין ולא כזקופין, ולמה הוצרך לפרש כן. ונ"ל בס"ד דיש להקשות כיון שאמר שלחנה בתוך סוכה גדולה וראשו ורובו על השלחן, היכי משכחת לה שישיה ראשו ורובו בתוך הסוכה ומיעוט גופו חוץ לסוכה בתוך הקיטונית, לכך פירש לא כמסובין ולא כזקופין, פירוש כשהיו יושבין אצל האם על הכסא או על המטה בשפת הקיטונית סמוך לשלחן שאז חצי גופו העליון הוא בקיטונית על הכסא, וחצי גופו התחתון שהוא מתחלת הרגלים ולמטה יורד לתוך אויר הסוכה דהא השלחן בלויו ולא היו כמסובין ממש על השלחן בעת אכילה שאז גם חצי גופו העליון נדחק ונכנס בעת אכילה לאויר סוכה אשר על השלחן, דבמילה כל גופו בתוך סוכה וגם לא היו יושבין זקופין שאז כל חצי גופו העליון עם הראש כולו באויר הקיטונית, כי ראשו וצוארו נחלק מעט מהכסא חוץ גופו העליון נשאר תקוע ועומד על הכסא או המטה חוץ לסוכה ורק ראשו היה מוטה ונמשך לאויר הסוכה על השלחן בעת אכילה, דבמלה עתה ראשו ורוב גופו הוא באויר הסוכה, כי ראשו וצוארו נחלק מעט מהכסא ונכנס לאויר סוכה, ונשאר רק חלק מחצי גופו העליון שהוא מושב עגבותיו ולמעלה ממנו עומד חוץ לסוכה, והיתה המילתא בכה"ג שלא היו יושבין מן הקיטונית לגמרי לישב כולם על השלחן בתוך הסוכה להדיא מפני כי היתה חמה שיושבת בקיטונית רוצה שיקיו בניה סמוכים לה וקרובים לה בעת אכילה שתוכל לשלחם כמבוקשם ולדבר עמהם מה שצריך לדבר להם בענין האכילה : דף ה. מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלה משה ואליהו למרום שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. קשה מנ"ל הא ודילמא הכי קאמר השמים שמים לה' לבדו ואין אדם עולה למרום, אבל הארץ שכינה יורדת לארץ, ולא בא הכתוב אף לשלול חלדס מן השמים בלבד. ונ"ל בס"ד דיליף מסוף הכתוב דאמר והארץ נתן לבני אדם למאי אצטריך למימר זה ומה קא חזין דהארץ נתן לבני אדם, שא ודאי בא ללמד דאין השכינה יורדת לארץ, והכי קאמר השמים השמים לה' דוקא, והארץ חלוטה לבני אדם דוקא : ועדיין קשה אם הכתוב בא ללמד כך שהשמים היא מושב יקר להשי"ת לבדו, איך יתכן לומר כן והלא איכא מלאכים בשמים. ונ"ל בס"ד דהכתוב תיקן כל זה בטעם דבריו היטב, דהא בשמים אמר השמים שמים לה' ובארץ לא נקיט והארץ ארץ לבני אדם, שא אמר והארץ לבני אדם, והיינו ללמד כי מושב המלאכים ג"כ נקרא שמים, דלגבי דידן יושב ארץ חשיב מקום המלאכים שמים, ולגבי מקום שכינתו יתברך חשיב ארץ, וכמ"ש בפתיחת תיקון זכור לטוב ביאור בזה שאמר להקדישו גופא לגבי לצונין דמכסיין עליון, על כן מקום המיוחד לשכינתו יתברך לבדו הוא לשמים של מקום שאינו קורין אותו ג"כ בשם שמים, ולז"א השמים שמים לה', פירוש השמים של שמים או שחלק רוחני שיש להשי"ת לבדו והארץ כולה נתן לבני אדם : שם. והא כתיב וירד ה' על הר סיני. הא דלא הקשה מפסוק וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם, משום דהתם פשיטא דירד באויר דסוף למעלה מעשרה טפחים שהוא חשיב מקום פטור בהלכות שבת, ורבי יוסי קאמר לא ירדה באויר סוכה למטה מעשרה טפחים מעל הארץ, מיהו קשה דס"ל להקשות מפסוק פרשת לך לך דכתיב וירד לדבר אתו ויעד לאברהם מעל הארץ דמשמע פני עליו ממש היה, וכן מפסוק וקנה ה' נצב עליו. ונ"ל בס"ד דהוכחת שכינה שחיה על הארץ במרחב המזבח והסוכה ויוהכ"פ לחודא התלום זה הוא ענין בפ"ע ולא חיישי ר"י בהכי שא חיילי בהכרחת חור שכינה בחיות מקום שבועי"ו, ודע שהע"ג דהתקין תירץ על פסוק וירד ה' על הר סיני דחשיב על ממש, שא גם זה הוא למעלה מעשרה טפחים, עכ"ד הקשה לו מן ועמדו רגליו ביום ההוא מיום דלשון ועמדו רגליו משמע על הקרקע דזימון לשון עמידה נופל על עמידת רגליו באויר, דעמידה משמע חניה בדבקות האור על המקום, ומתקן חסד חורי יתכן לו למעלה שאחז דנשמר חור הארץ כדכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ועכ"ז תירץ לו גם הכא י"ל למעלה מעשרה טפחים, וקנין עמידה בלשון מושג והיינו מושג : שם. וח"ר תנחום מלמד שפירש שדי מניו שכינתו עליו. הקשה הרז"ה ז"ל למה הביא הא דרבי תנחום, והלא קושייתו היא מן הכתוב עצמו. ונ"ל בס"ד דליתא בגמרא דתנינא דף י"ג על פסוק וחלות החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות, ח"ר שאור מלאך אחד שהוא עומד בארץ וראשו מגיע לבין החיות ע"ש, ואח"כ ירד לזה המלאך שמגיע לחיות בשם נוטחים הכסא לומר הכתוב עליו מלאחו פני כסא הוא פרשן עננו של מרע"ה לגמרו, חי נמי יש לפרש למלאך מט"ט שר הפנים קורא אותו הכתוב מלאחו פני, וסוף פרשו של מרע"ה עננו, לכך הביא דברי רבי תנחום דקאמר להדיא פירש שדי מניו שכינתו עליו : שם. צח ולמד מפתח שביכלס שנאמר ועשית לו מסגרת טופח סביב. קשה חעיקרא דדינא למה בכל הכלים פירש מדת ארכן ורחבן ובפרוכת סתם וצריכין חכמינו ללמוד קומתה מפי השלחן. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בסה"ק בן יהוידע דהכפורת הפרוסה על הארון היא כנגד תורה שבע"פ, ולכן כפורת חיותיה קורה פ' ר"ל כנגד תורה שביה
מא בניהו סוכה פרק א' ב' שהיא דפה, אף האחרון עם הראשות כנגד תורה שבכתב שבו האותיות שהיא תורה שבכתב, כי כל תורה שבכתב רמוזה בעשרה הדברות שבלוחות, ולכן הכפורת קומתה טפח שהוא ד' גודלין כנגד ד' חלקים פרד"ס שהם בתורה שבע"פ, וכנגד ד' פעמים שצריך הרב לשנות תורה שבע"פ לתלמידו, וכמ"ש רז"ל ע"פ אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, מיהו שיעור זה ניתן לעכב שלא יפחות מן ד"פ, אבל למעלה אין לה שיעור, וכל המרבה לשנות יותר ה"ז משובח, לא ילמד מן רבי פרידה דהיה שונה לתלמידו ארבע מאות פעמים משום דלא מצי למגמר בפחות מהכי, ובזה מובן הטעם כי שיעור דפנות התורה על ד' פעמים לא נכתב בפירוש ללמד כי אין זה שיעור מוחלט שאי כל המרבה על זה הרי זה משובח : ועוד נ"ל בס"ד סמך הכתוב בשיעור הכפורת, ללמדו מן מדת השלחן, כי ידוע השלחן רומז לעושר, וכמ"ש רז"ל הרוצה להעשיר יצפין, וסימנך שלחן בצפון, ורמז הכתוב מדת הכפורת של הארון הרומזת לתורה, כנודע במדת השלחן הרומז לעושר, ללמד שיהיה האדם שם בד"ת כחשר שם בעושר, וכמ"ש דוד הע"ה שם אנכי על על אמרתך כמוצא שלל רב, וישים לב לשמור ד"ת בלבו כאשר שם לב לשמור עושרו מכל הפסד ונזק. ועוד נ"ל בס"ד שהניח הכתוב לכפורת הרומזת לתורה שבע"פ, דבר אחד שלא פרשו, שצריך שנלמוד אותו מן פחות שבכלים שהוא כלי חרס, וכמ"ש בגמרא דתענית דף ז' א"ר אושעיה למה נמשלו דברי תורה בשלשה משקין הללו במים ויין ובחלב, לומר לך מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים, פירוש במאני דפחרא, כך אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שדעתו שפילה ע"ש, ולכן הניח דבר אחד בכפורת הרומזת לתורה שבע"פ, ללמדו מן פחות שבכלים, כדי שיכניעו ללמוד דבר אחד כענין גאוה וגדולה בד"א מן פחות שבכלים שהוא כלי חרס שתהיה דעתו של אדם שפלה כדברי תורה : שם, ומאי כרוב א"ר אבהו כרביא שכן בבבל קורין לינוקא רביא. י"ל דכרוב הוא אפי זוטרי ואדם אפי רברבי, למה באדם נקיט פני אדם ולא נקטיה בכ"ף הדמיון, ובאפי זוטרי נקיט כרוב שהוא ר"ל ככרוב בכ"ף הדמיון, והל"ל פני רביא או פני נער, ולמה נקיט כ"ף הדמיון. ונ"ל בס"ד בכרוב שהוא אפי זוטרי יש רמז שבזמן שהין עושין רש"ת יעשה עמהם חסד לדון אותם כקטנים שאינם בר חיוב וכמ"ש במפרשים ע"פ כי נער ישראל ואהבהו ושלמה הם גדולים זכני חרבה, אך בחסדו ידון אותם כנער, ולכן באפי זוטרי נקיט כרוב שהוא ר"ל ככרוב בכף הדמיון אבל אפי רברבי רמז כשהם עושין רש"ת שניתן להם הקב"ה שכר מצות ואין שם כף הדמיון, כי באמת גדולים הם ובני חיובא הם ויש להם שכר מסירת הדין, לכן נקיט פני אדם ולא נקיט כף הדמיון : דף ט. אמר קרא חג הסוכות שבעת ימים לה' סוכה העשויה לשם חג, פירש רש"י ז"ל דכתיב סוכות לה' לשם מצות המלך. נ"ל בס"ד דקדק רש"י ז"ל לומר לשם מצות המלך, כי הכתוב קאמר לה', וכתב מהרש"א ז"ל אותיות מלוה הם לוקחות שם הוי"ה, כי י"ה בא"ת ב"ש מ"ץ, ולכן כתב רש"י לש"ם מצות המלך כיון דהכתוב נקיט שם הוי"ה זכו נרמז המלוה : דף י"ד. מהפכת סדום ושל הקב"ה מדת רגזנות למדת רחמנות. פירוש מהפכים נגע לענג, ונגף לגפן, ופשע לשפע, וכן יצחק אע"ה רחץ שיש נכח אותיות רבקה אשתו אותיות גרום דרומזים שהשאר עקרת שצריך לה גרוש, והוא התפלל שתתעבר, והפך לרוף גרוש לצירוף שרוג שהוא לשון התחברות כמו השתרגו עלו על צוארי, וכן פסוק שבכין מעשה שבכה תרגומו שרגו עובד הרינו, וכלשון חז"ל מברכין את המצות וכו' בשלם כי אשה שנתעברה יהיה לה התחברות חוק עם בעלה ולא יעשה לה גרוש : אך מקשים עקרות דרבקה אע"פ לא היתה מצד הכונה ח"ו אלא מהסיבה כדי שיתפלל כי הקב"ה יתאוה לתפילת הצדיקים. ונ"ל בס"ד דהאבות לא היה דרכם להתפלל על שום מחסור על עצמם להדיח, חדא דאין חבוש מתיר עצמו, ועוד לא היו רוצים ליהנות ממעשה נסים להדיח לעצמן, אך היו מתפללין על אחרים בעבור אותו מחסור וממילא נזכרין ונושעים הם, וכן כאן יצחק אע"ה לא התפלל על אשתו להדיח אלא התפלל על עקרות שיש בעולם וממילא נפקדה אשתו. ובזה ניחא לתרץ קושיא אחת דמאי קמ"ל עשרים שנה די להמתין עשר שנים ויקח מתפלל, ובזה ניחא דהוא היה רוצה להתפלל בכללות על כל עקרות שיש בעולם, וקודם עשרים שנה לא מצא ברוה"ק שעקרות שבדור ראויים הם לתפלתו שיתפלל עליה, ואחר עשרים מצא ברוה"ק כן, והתחיל להתפלל על עקרות שבעולם, וממילא נפקדה אשתו, וכן ארז"ל להדיח נפקדה שרה נפקדו כמה עקרות עמה נפקדה רבקה נפקדו כמה עקרות עמה : פרק שני. דף כ"ב. אותם אנשים מי היו. הקשה הריטב"א ז"ל מאי קשיא ליה מי היו, וכי ס"ד דלא הוו בישראל טמאי מתים ע"ש. ונ"ל בס"ד דהכתוב יש לשון יתר דאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, ותיבות אשר היו יתרין דסגי לומר ויהי אנשים טמאים לנפש אדם, לכן דייק לומר דהם היו טמאים ידועים דידועה ומפורסמת טומאתם לכל, ומ"א נושאי ארונו של יוסף, ומ"א מישאל ואלצפן אשר נטמאו ע"פ הדיבור וטומאתם ידועה לכל ישראל, ועוד נ"ל בס"ד דקשיא ליה מכתוב שאחריו שאמרו למה נגרע דתיבת למה לשון תרעומת הוא, ואם היו טמאי מתים כדרך כל הארץ על מה מתרעמים דמזלם גרם בטומאה ושנו ולא נזהרו מלשמור עצמן מן הטומאה של מת, או בהכרח של טומאת קרובים דגזרת הכתוב הוא דטמא לה יקריב ולא שייך להתרעם בזה ולומר למה נגרע, לכן פירש מ"א נושאי ארונו של יוסף היו, דנטמא ע"פ הדבור שלוח ה' לישא ארונו, ומ"א מישאל ואלצפן היו, דג"כ נצטוו להטמאות ע"פ הדיבור, ולכן אמרו למה נגרע כי דבר זה הפסדנו ע"י קיום המצוה של הקב"ה, ולמה נגרע להפסיד בזה המצוה היקרה של קרבן פסח, וכי בשביל שאני זכר לקיים מצוה הפסדתי מצוה אחרת, ועוד כי זו מצוה וזו שברה שנפסיד בה מצוה אחרת יקרה : דף כ"ו. במוכר סוכתו לאחרים. נראה לע"ד דאמר לאחרים לשון רבים סגי באחד, וכמ"ש רש"י ז"ל, אבל בשנים לאו משום דכל אחד סומך על חבירו ואינו נותן דעתו עליו לישב, וגזלה קרח מזה ומזה, אך ערבך ערבא צריך. ונ"ל בס"ד דס"ל לר"י כיון דזה דבר מצוה שחובב תפילין לא גזרו שמא השומר ישכב וישן, וכמ"ג מלאתו להרב מג"א ז"ל סי' ער"ה בדין קורא לאור הנר בליל שבת שהיתן להוסיף מהרי"ל ע"פ סברא זו שכתב דוקא בקריאה התירו, אבל מילי של רשות לאו ע"ש, וכן סבר רב יוסף, אבל רב משרשייא ס"ל דאין לחלק בין מצוה למצוה : וראיתי להרב תוספת שבת בסי' תר"ה שכתב על דברי המג"א ז"ל דאין זה מספיק, דא"כ רכיבה לדבר מצוה כגון שרוצה לילך לדבר מצוה נשתרי, ודוחק לומר דגבי רכיבה שאני, כיון דאיכא רכיבה של רשות אבל קריאה לא שייך בה במצוה דכל ליתא, דהא איכא כא בני
B01 · paragraph / hebrew דהוה לרבי אבא בכהיה הוא ענין דברים שבפס סדבר בפיו כנגדו וקראו לתפסיק מחשבות ירים חביו, והיינו ירים חותיות ירמי דירמיק, ועם כולל חותיות ירים וכולל התיבה הגי' ירמיה : שם. חסתמיע נגח מחייה חריסיס וקטליה. הא דמיתה מיתתו בחופן זה דהתרגח חזר לחזור וכססו ברחמנו, נ"ל בס"ד כי ודאי חותו הטבח היה חותה פעם קיצור גדול, דחס לח היה סכור גדול ודאי כסרחס בח רב חללו היה תיכף יולח חיו ונכנע לו, וידוע דהסיכור יסוף מחמת דסין לו הסכר סמורידו להחטימכח חוזר לחזור לעלות למות סברחקו ומכלכלו, כמ"ס רבינו מהר"ס סס"ך ז"ל במכלי ע"פ כי יתן בכוס עינו יתהלך למסרים, ולכן מחמת דחטא הטבח חותה פעה היה מחמת סכרות סחזר סין לחתוך, כן היתה מיתתו סהתרגח ססיה מורידו הטבח על רחם הבהמה לפלגו חזר הברזל לחזור ועלה לרחם הקנה והכהו שם : שם. חזל רב לגביה תריסר מעלי דכפורי. ה' הדקדק לילך י"ב פעמים, נ"ל בס"ד דר"ח ב"ח היה בן גדוליס בתורה כמו דורות, וידוע דהמזלזל בכבוד חכס בן גדוליס מגיע לסלסה דורות, לו ולבניו ולבני ולא יותר, והם כולם היו חכמים גדוליס סעסקו ונסתמחו B02 · paragraph / hebrew בארבע חלקים של פרד"ס, לכן הלך י"ב פעמים כנגד ג"פ ארבעה : דף פ"ח. במערבא חמרי נפיס חיי סגי ומסגי. נ"ל בס"ד נקיט כן כנגד ג' הויי"ת סמספרס לחס, דעליהס נאמר לח על הלחם לבדו יחיה האדם וכנו' בסה"כ בדרוש יוה"כ ע"ס, ולז"ח נפיס חיי כנגד הוי"ה אחת, וסגי כנגד הוי"ה ב', ומסגי כנגד הוי"ה ג', כי הס סלסה הויי"ת כמספר לחם, סבו כל ימות השנה לנחמו חיים. או נמי נפיס חיי כפשוטו סהס החיים, סגי במזונות סהס בחים ע"י סס ס"ג, כמ"ס בפסוק הסלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, דהיינו תניח תניח על מספר סס הוי"ה מספר יהבך סהוא ל"ו סנכלס בזה מספר ס"ג, ולו הוא יכלכלך, ומסגי רצוי הבנים כי בני חיי ומזוני יס בהס סלימות החיים, והסלימות של סלסה סף סוא היותס כפוליס בגופניות ובנפשיות, כמלח ב"פ בני חיי מזוני בגופנייס והנפשייס עוליס ר"ת סלהס מספר ימים, ולז"ח ירבה ורע לו יאריך ימים דייקא, בני חיי מזוני בגופניות, ובני חיי מזוני בנפשיות סהס מספר ימים, וזהו סחמר יאריך ימים כל הכתוב לחיים : B03 · other ⟦line⟧
B01 · paragraph / hebrew לסכר דכר עס דעיס הדכריס ססס סוס גכריס סכעולס רעסיס, כי דעיס ע"פ ססיג כעסיס כמ"ס כספר סלקוטיס כענין מ"ס דייס ועתיק יומין יתיב ססוס עתיק סכעסיס, וכרלס דמ"ס כסודי רזל סגכריס סוס ססופר סלמעלס, וסוס סדיין, ר"ל ממונס לעסות סדין סנגזר ככ"ד סל מעלס וסוס גכריס חסר כעולס סעסיס : שם. למר סוי עזי ולס לסכסו כיס. כ"ל כס"ד דחכמיס נקלליס עיניס כמ"ס רז"ל ע"פ וסיס לס מעיני סערס, לך לו סמתיימיסיס כנגד עין וסמסמיליס עין סמל וסול כעקס י' על עין זו ועל עין זו, וזסו סוי עזי ל"ל עין עין עין : שם. מנעי רגליך מיסף עלמיך מן ססטל כו' סלס יכלו רגליך לידי יסוף. כ"ל כס"ד קלי על עונות סלדס דס כעקכיו סמתייחסיס לרגליס, ולפי ד מסרס"ס ז"ל דמפרס רגליך על סעס סל זנות מונן ספיר מ"ס חח"ז מנעי לסוך מדכריס כטליס, כי כרית סלסון מכוון כנגד כרית סמעול, ולס יתעס כזס יחטס גס כזס, וכמ"ס עס"ר סלכ מול לז' ו' ותסס כרית' עלי פיך : דף פ"ג. למר לסו לכי מחיר ס"מ סלס לסע סוס, דכתיב כי דור תספוכות סמס. כגמרס לס גריס למר לסו מסוס דסוף למרו ליס למסי לס למרת לן מר. וכ"ל כס"ד לקיס סגרסס דלס ל"ל כפירוס דסוס סדס רסע סלס ל"ל דכריס דמסמעו מנייסו, כגון סס"ל סדיקו כסמו וסס לס סדיקו, וכדלסי לס כעלס מסס פסוק זס לך למרו זס סמו כידור תיכס לסת וספסוק למר כי דור תספוכות סמס סלוק לסתי תיכות, ולכן ל"ל סח"כ למסי לס תכדקו כסמס ולס ל"ל למסי לס סדיקו כסמס, סלס ח"ל תכדקו מלסון כדק סכית, כלומר סיס לכס לחלק סס כידור לסתי תיכות ססס כי דור ולס סייתס לוליס כסמו מכוון עס פסוק כי דור תספוכות סמס, ולמרו לו למסי לס למרת לן מר זס סדכר על סחלוקס סעסית כסמו ססוס מסמע ססוס סדס רסע, וכללס ססס סלמינו כו כתחלס מפני סללו סוסו מככיס לולסיס ומכזכז מזונו לחסריס, ל"כ ס"מ דלין לו חמוד ממון, לך ר"מ כיון יפס כזס סקלס עליו סמקלס סוס דור תספכ"ת סמס, כלומר זס סוס מלותס סלומריס סלי סלך וסלך סלי סמתנסגיס כסספכות, ועל כן לין סוכחס ממס סמכזכז כסכנסת חולמיס כי סוס לומר סלי סלך, לך דס עקס סלומר ג"כ סלך סלי : והא דככנס ר"מ כתסילס ולס כדק כסמו, כללס דזס סיס סכית סוס כו לחסון ככתי כיסוכ, לך לס סיס סכית סלו סל סלסריס וסיס יוסכ סס כסכירות וסס ססו על כית סלססון סל מוי זס וססיכו לסס סל סדס פ' ססוס כעל סחכר, כי סמסיכ סודיעס סס כעל סחכר ולס סודיעס סס סיוסכ כו, וכסותו ססס סל כעל סחכר לס סיס גכלי, לכך ככנסו, לך סחר סככנסו ידעו ססיסוכ כזס סחכר סמו כידור ויוסכ סס כסכירות, לכך ר"מ לס לכס לספקיד כיסו סללו : שם. חזו עלפוסי כדיקיס. כללס מן ססמיס גלגלו חזרת סכיסיס ע"י סעדסיס דעסייס כמו גלגל לרמוז ס ילסו ולס יכערו כי עתידין סכיסיס לסתגלגל ולחזור לכעליסס, וגס כסמו כידור ססוס לסון כדור יס רמז זס, וכרלס דסס סיו יכוליס לתכעו כדין סיסיו סניס עדיס ולחד תוכע, לך זס סלופן למתכע כדין מעלס ללוכס, ומן ססמיס סייעו סחזרו סכיסיס כלס טורס סיסס : דף פ"ו. וחסכת לס ס' ססיך סיסיס ס"ס מתסכס על ידך, עיין מסרס"ס ז"ל. וכ"ל דלס"ז גס כלן דריס כן, סלכס סדלסס מפיק לס מן וזס וס"ז ססוס לרכות ככ"מ, ולכלן כל לרכות מלכד ססתס תססכ לסס"מ, כן יסיס ססס מתסכס לכל סחריס על ידך : שם. מקחו ומתנו כסוק יפס. פירוס ססיס לולס ססולס כדי לייקר לותס סע"פ דמן סדין לין מוסין כידו, עכ"ז לוטין ומתרעמין סכריות עליו ולין מקחו זס כחס כעיני סכריות, ולס מכטייס כדכר סל מלכל לס לפילו כדכריס סחריס סכני סדס כולס לריכין לסס לפילו סלין תלוי כסס חיי סנפס. ומ"ס ומתנו ומתן כסמונס ללו לחפוקי גזל וגניכס סס כסמונס סל דיכור דכיון סנתן דיכור סינו חוזר כו, וכמו ענין לזוס דסמונס כססולס סל קמני סנתן דכור לריכ"כ למכור לו וכתייקר ססער : שם. מסוי רכ יסודס כסותו מקוס וכסותס ססס וכסותו פרק. פרסתי כס"ד כסס"ק כן יסודע לחזוי כסכעטו על חילון ולסמכע וכיומי וכו' ע"ס וסס כסמטו דכריס מסכיסול וכלן ספרס לותס כס"ד, כי לכר סחכמיס מכונס כלסון חכמיס כסס סלכע, וכמ"ס לין כל סלסכעות סוות, ותיקון פנס סכר זס סלפנס סוות לריך לסיות כסלסס חלוקות ססס לותו מקוס לותס ססס לותו פרק כנגד סלסס חלוקות סיס כסלכע סיס כס ג' פרקיס, וסיינו כי כח סעוונס סדכק סס סול ג"כ יתחלק לסלסס כחות ססס סיכון ולמכע ופנימי, וכעקריס ג' כוחות סלו ע"י לירוף ג' חלוקות סלו ססס לותו מקוס וחותס ססס ולותו פרק : שם. מפרסמין לת סחנפיס מפני חלול ססס. פירס רס"י ססס רסעיס ומלסין עלמן כלו סס לדיקיס. וכ"ל כס"ד סטעס סקללו ללו כסס סנפיס כי סנפיס כספוך לתוותן כפסיס, וסיינו סמלות ומע"ט סלסס סס כמו כסר כפוס סלין כו סומן סל מלס לוס. מעסס כעני ססד סכס לפני סגכיר לכקס כדקס כסומלו כי סול מת כרעכ, סלין כו סגכיר ולסלסו גופו סמן ולסכעס ידות על גוף סגכיר עלמו, ל"ל מי ססוס רעכ לין לו כסר סמן כזס, ס"ל סעני סדוני ס סכע כסומן כסרי סל עד סתססונו כידך, ויגס סעני וסכיס סגכיר סל ידו על כסרו וילס סכסר כפוס ולין כו סומן סל סוס ככיר מלס לוס. כן סו סחנפיס ססס רסעיס ומלסין עלמן לדיקיס סרי סס דומין לכסר מלס לוס, כן סס מלסין עלמן לדיקיס וסמלחס סזס ידמס לכסר ספוס ועוד מלס לוס, לכך יקללו סנפיס לותיות כפסיס כספוך לתוותן : דף פ"ז. כל סמזכס לת סלכיס לין סטל כל על ידו. כ"ל כס"ד ע"פ מ"ס סלכ סס"י ז"ל כריס פרסת מטות, כי סגדוליס סכיסרלל מלוס ססכתס כסס"ת סין כסכעיס ללמת דכריס סלס כסס ס' מפני ססין לסס דכר חסין כסמו יתכרך, לכן דור סע"ס למר סוי ס', וכסו למר סי פ' סככי עד סכוקר, וסמון סעס כסלוסין סגדוליס נככעיס כססס גס סס כסכעיס, לך דס עקס סגדוליס נככעיס כסמת וחלו כסכעיס לסקר, לכן לזסו ססגדוליס יוסיפו לת יסרלל על חומר ססכועס כי סס סגורמיס לסס ע"ס, כמלס יס סדס סעוס דכר טוב וזס סמוס יסיס גרמס לחסריס לחטוס ולסחמור, לז"ס כל סמזכס לת סלכיס לדקתו זסס עומדת לו סלין סטל כל על ידו לחסריס על ידו, ר"ל כסיכתו כחמור. לי כמי יס גולס כתוכסס סלו סמוכיס ללכיס סיסלו יססר סכועסיס ועוסיס מזידין יותר, וכמ"ס תוסכס סס יס כדור סזס מי סיודע לסוכיס, לך כל זס סס כונתו לססתסר על סלכיס, לכל סס כונתו לזכות לת סלכיס לין סטל כל על ידו. וכני ידידי כס"ל יעקב כל"ו פירס לין סטל כל על ידו לחטוס כסיתר סגוכס ססיידו על כעלס סמס, ולפי סלמת עשו כדמיו וסול סי וכחסר סגידו סלוס כסס על סגלסן מסכס למלך ועל סלס"ג מסל"ס סווין ז"ל סלס ללו לחטוס כפס"ד סל סיתר עגונס וסותרס על פי חכמיס סכעיר וסוף כס סכעל עכ"ד כר"ו : שם. למר עכסוי סספס וקרי לכפסיס מחספות יריס חכיין. כ"ל כס"ד סס דכמר כסס סספק, לרמוז כי כנער זס יכופר לו כעד לס סס לותיות סספק, כי מלסס
לט יומא פרק ח' בניהו כ"ט דהרס"ר היה אוכל בשר היורד מן השמים, וכל תלמודא דמלאך מט"ט שהוא חנוך בן ירד מעלה למעלה ונעשה מי איכא בשר יורד מן השמים, והשיב אין, כי קח דר"ס גדול ורחב למלאכים נקרא בשם מיכא, ועיין בקק"י ז"ל בן חלפתא הוה קאזיל באורחא פגעו ביה הנך חריותא ולפ"ז שפיר קא"ל סרחא חומתך, כי הוא תחלתו היה אדם וכוו קח נהמי בחפיה חמר (דרך בקשה ותפלה) הכפירים מן התחתונים, ורמז לו בזה שיתעורר להמליץ טוב עליהם שואגים לטרף נחיתו הכי למתחתא חדא חלופא וחדא מכח היה אחד מהם, ועליו אומרים בסליחות ויעמוד מלאך שבקתא, חייתא וחחא לבי מדרשא בעו עלה דבר טמא הוא מליץ טוב להגיד ישרינו : זה, או דבר טהור, אמרו ליה אין דבר טמא יורד מן שם. ומלח חפנך גחלי אש אשר בינות הכרובים. כ"ל השמים, וידוע דחתימתא הוא ר"ל ירך כמו דחתימתא בס"ד רמז לו בלקיחת הגחלים שילך אצל ג' דסורא בערובין דף ע' סחור ר"ל חתיכות של חומה וכוו' אבות שיחיו מחלים ומתפללים בעד ישראל, וכאשר עשה בערוך, ויש לדבר עוד בענין זה וחיי"ס בסנהדרין נכתוב בזה : מרע"ה בעת המרגלן סלח נא לחטאת והעיר אותם דף ע"ז. אמר אביי ס"מ כסא דדוד לעלמא דאתי תלתא מאתן שיתפללו בעד ישראל, ורמז לו זה בגחלים שהם אותיות ג' ועשרין וחד לוגא מחזיק. וי"ל לשון זה דס"מ חלים ר"ל שיחיו ג' אבות חלים ומתפללים. וזכר לו שם הוא סתום, דמשמע דקאי על ענין זה שמדבר בו דשמעינן הכרובים ללמדו טענה להציל ישראל, דחז"ל נקראו כרובים מיניה הכי על כוס של דוד הע"ה, ולכאורה אין לזה שהם צורת נער שקורין לנער רביא, והיינו כרובים ר"ל שייכות בזה. ונ"ל בס"ד דקאמר כאן מן שיורד לישראל כרביא, ולימדו בזה טענה לדון את ישראל בתורת קטן בזכות ס' אמה, והיינו בן יסוד לומר ממתבר ועולה עד שאינו מתחייב בבפיל שהוא קטן ואינו שלם בדעתו, וכמש"כ שרואין אותו מלכי מזרח ומערב, פירוש מלכים הדרים כי נער ישראל ואוהבהו, ר"ל לחי חובב אותם כנער שהוא במזרח ומערבה של א"י, והדבר הזה יפלח, ופלח המון היה קטן וחס חטא חיין עליו משפט חרון : יורד שומר לגלגולת וכל עומר נבדל בפ"ע מבין העומרים והנה במדרש איכה בפסוק שלח אש בעצמותי, איתא, מהערבים יחד ונעשים תל, וגם ידוע דהעומר עשירית זה מלאך הכתוב ונדקדק שהיס עד מרום, כשם האיפה, ואיך עומר שהוא עשירית האיפה יהיה גובה ס' שהתחתונים צריכין לדעקה לדקא או עם או, כך העליונים אמה, וגם מלכים הדרים סביבות א"י יראו אותו, על כן צריכין לצעקה לדקה חלו עם חלו, כי הקב"ה אמר למלאך מוכרח לומר כל עומר שהוא עשירית האיפה היה נתפח טיקח גחלים מבינות לגלגל ומלאך אמר לכרוב אע"פ שגזר במקומו בתחלת ירידתו בדרך נס כדרך שנתפח לוצן עלי הקב"ה ליקח הגחלים איני יכול ליכנס לפנים ממחיצתך הבינה כאשר מכים בו כן זה נתפח בירידתו עד שיגבר אף עסק עמי לדקה ותן לי ב' גחלים משם שלח חכוק הנפח שלו שיעור ששים אמה כדי שילוחו הרחוקים ויתקדש הק"ד וישח ויתן אל חפני לבוש הבדים, מהו וישח ויתן בשם ש"מ, ולהכ"ן כשיבא כל אחד לטלטל עומרו תפוח א"ר יצחק שהפשירן ונכנסו בכפו ע"ש, ונראה דלפי דגבריא ומתפרך נפיחתו לשיעור עשירית האיפה ויטלטל אותו בעליו, ידע דאח"כ עמוס יצעק על חסר שינה שלח לקח הגחלים וכיון דלופן זה הוא מוכרח לאומרו כאן, לכן עשה דמיון בידו, אך הוא עשה כן בעבור טובת ישראל ולא נתכוון לזה הכח בכוס של דוד הע"ה שיהיה בו נס כיוצא בזה, כי להזיל עצמו מן הכויה, ומ"ש וישח ויתן ר"ל נשח תוקף לעולם אינו מוטל יין בכוס אלא רק רביעית אך הכוס גדול החום מן הגחלים ואח"כ ויתן. או יובן ברמז וישח וי' חם, מחזיק לכ"ח לוגין ואחר שיניחו בתוכו רביעית יין היה בו ר"ל החם היה עוסק וי' גמור, אך נשח תוקף החם מן טוב ס"מ, ולכ"ן כשיבא כל אחד לטלטל עומרו תפוח ותסתבך נפיחתו לשיעור עשירית האיפה ויטלטל אותו בעליו, וכיון דלופן זה הוא מוכרח לחומרו כמן, לכן עסק דמיון לזה הכח ככוס של דוד הע"ה שיהיה בו כס כיוצא בזה, כי לעולם חינו מוטל יין בכוס של רק רביעית אך הכוס גדול מחזיק לכ"ח לוגין ואחר שיניחו בתוכו רביעית יין היה בו נפח שיתגבר ויעלה אותו היין ויתמלא כל הכוס ההוא כולו ממנו, יען כי חין מניחו בכוס של רביעית מפני שהוא תיקון המלכות, שהיא רביעית בחיות של קויי"ס שה"ס ה"ח אחרונה שבשם, ועוד יש טעמים אחרים בזה כנודע, ולכן רמזו הכתוב בתיבת רוי"ה על שיעור רפ"ח כמנין רויה, ואיך יהיה משקל רביעית שיעור לכ"ח דכח כוס של ברכה צריך שיהיה מלא על כל גדותיו דכתיב ומלא ברכת ה' טח גס זה הוא כדרך החומר כמן דמשקלו עשירית האיפה, אך כמות שלו נראה נוסף ס' חמה כן כאן משקל היין רביעית, אך כמות שלו היה שיעור לכ"ח לוגין ע"י הנפח כמו נפוח דלובן בילה, ונמצא בזה משקל הרביעית יתמלא כל הכוס המחזיק לכ"ח לוגין מחמת רתיחה ונפיחה של קיין : שם. לחמי קרי ליה תירוש וקרי ליה יין. פירוש יין ותירוש הם שמות חלוקים, פעם נקרא בשם יין, ופעם נקרא בשם תירוש, ולכן למה וכו' שתי שמות יחד בבת אחת כלו מדבר בשני מינים, וחמר רבי יצחק שתי שמות אלו נזכרו יחדיו א' לזוכה וה' לחיינו ווכח, דשם יין מורה שמביא יללה לעולם והיינו יין גי' ע' וילל גי' ע'. וזכורו זכה נעשה רחש, פירוש זכה לשתותו בשביל שיתחכם ויהיה שוף בתורה נעשה רחש שנוסף חות א"ף בין חותיות רש, וחס לחו כסותו כדי להסתכר יסתלק חות א"ף וישאר רש, וזה נרמז באותיות שכר כהס כף רס כי במחזיס יש שני כפות אחת רס שמעימין בה המשקל שהוא סלע או ברזל שאינו שוף כלום, וכף אחת מניחין בה דבר ששוקלין אותו וזו כף עשירה : דף ע"ז. מינה פרחה חומתך. הא דקרי לישראל חומה על מיכה, כ"ל בס"ד דאיתא במקובלים א"ר יצחק שהפסיקו ונכנס בכפו ע"ס, ונראה ודאי דגבריא ידע דאח"כ ענוש יענש על חסר שינה שלא לקח הגחלים בידו, אך חס עשה כן בעבור טובת ישראל ולא נתכוון להציל עצמו מן הכויה, ומ"ס וישח ויתן ל"ל נסח תוקף החוס מן הגחלים ולח"כ ויתן. לו יובן כרמז וישח וי חס, ר"ל החס היה עושה וי גמור, אך נסח תוקף החס מן הגחלים ויתן לח"כ : שם. יהבו ליה כ"ח מלכי ופרוותא דמשטיג. נראה פרוותא דמשטיג הוא המקום שקורין אותו עתה בשם בחרי"ן, שמשם שולחין מין כיס המרגליות שקורין לול"ו, ועתה מלכות פרס טוענת שזה המקום שלה ומלכות תוגרמה טוענת המקום שלה ולא נתהוו ביניהם ונשאר המקום ביד בעלים שיושבין בו, וחין זכות בו ובפירותיו לא לזה ולא לזה. ודע דעתה מלכות פרס סוף גדת עס מלכות תוגרמה, לכל מקודם היתה מלכות פרס עובדי ע"ז, ועכ"ז נשאר סס פרס על המלכות ההיא : שם. ומחזיק סתין פולסי דנורא. הנה ענין הלקחה זו דעבדי למלאך ומספר הפסים יש בכל זה סוד עמוק והדברים חמורים בלשון משל ומליצה, ונראה דקרא ההלקחות בשם פלסי כי מלוי חותיות חס טף סין הם פלס, ונראה פלסי כפי משפט הלשון המדבר בלשון רבים כמו גבר גברי חיש חיסי, וכיוצא בזה : שם. בההיא שעתא עיילוהו לדוכיה כרת דפרסתי וחתמוהו בחריקיא. נראה הכונה ע"פ מ"ס בקה"י ז"ל בשם סודי רוז וז"ל, גבריא הוא הסופר שלמעלה, כנו"ס קסת הסופר במתניו, והוא כדיין לפני כסא הכבוד וכל מקום שנאמר בה מלאך וחפצן הוא גבריא שהוא חדו דיין עכ"ל. ולכן נראה דחוקמוהו בחריקים לו בדוכתיה, היינו סיפיה הסופר של ב"ד של מעלה, ולכן כיון דנעשה סופר במקום גבריא כ"ח יוס חמר לב"ד של מעלה כתבו לי כך וכתבו לי כך. ודע דכל זה הוא בעולם העשיה כי חין מליחות ומושב לשרים של האומות חלח רק בעולם העשיה כנודע, וידוע סיס מלאך ומלאך גבריא בעולם העשיה, ויש ביהיה ג"כ מלאך מיכא ומלאך גבריא, וזה מלאך גבריא חסר
B01 · header / hebrew בשם ה' נעשה ונצליח ליקבה"ו B02 · header / hebrew פסחים B03 · header / hebrew פרק ראשון B04 · paragraph / hebrew דף ב'. לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב. נ"ל בס"ד לומר: לעולם, כלומר בין הולך לדבר מצוה בין הולך לדבר רשות, דאפילו הולך לדבר מצוה צריך להזהר בכך. לו לומר: לעולם בין בימים של נסים כגון בחדר וניסן, בין בימים רעים כמו בין המצרים וכיוצא : דף ג'. לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו. נ"ל בס"ד מ"ש לעולם דאפילו תרי מיני גנות, הח' שהיה טוב בתחלתו ונתגנה ע"י סיבה, כגון בהמה טריפה ונבלה שהיתה טובה וכשרה בתחלתה וע"י אדם נתגניה, וכן חרס שבא מטור בתחלתו ובאה לו טומאה לח"כ ונתגנה בה, דמין זה גרוע טפי מדבר פסול שנתגנה בנורת הכתוב סגור הקב"ה על בהמה טהורה מעלה גירה וחין פרסותיה סדוקות שתהיה טהורה, וזו המין עדיף טפי מחיותו המין, ולכן אמר לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, דהיינו בין במין גנות זו בין במין גנות השני. ובני ידידי כה"ר יעקב נר"ו פירש תיבת לעולם בא ללמד אע"פ שהוא מדבר עם החכם שצריך לקצר דבריו כמ"ש בגמרא דעירובין שהוכיחה חכם לת ר"י הגלילי על שהאריך בנחלתו לה שאמר באיזה דרך נלך ללוד, וקראתו גלילי שוטה, דחיה לך לומר באיזה ללוד, משום דאמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, ולכן אמר כאן הקפידו שיחיה יפות על מגונה מפיו, שיריך בלשונו כדי שלא להוציא דבר מגונה אע"פ שהוא מדבר עם החכם עכ"ד נר"ו : מיהו י"ל במאמר זה דאמר אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, דהול"ל אל יאמר אדם דבר מגונה, ופירש בני ידידי כה"ר יעקב נר"ו, דהול"ל שצריך אדם לומר בלשון רבו, ולז"א אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, כי דוקא בדברים שהם מחדש ומוציא מפיו צריך להזהר בכך, שיאמר בהלכה כדי שלא יזכר דבר מגונה, אבל דבר של רבו שהם דברים שלמדם והוציאם רבו מפיו, זה מוכרח לאומרם כמו ששמען מפי רבו, ואל יסנה בשביל שלא להזכיר דבר מגונה, עכ"ד נר"ו : שם. ח"ל לא זכר לסוסים ולחמורים דכתיב השעורים והתבן לסוסים ולרכש. פירש אע"ג דסעורים הם מאכל אדם ג"כ דאיכא שבוח דאכלי פת שעורים, עכ"ז הם מיוחדים לבהמות דהכתוב שקל אותם במבקל אחד עם התבן דאינו מאכל אדם כלל סחמר השעורים והתבן לסוסים : שם. מאי הול"ל לתקפה נעשו חיטין יפות. נ"ל בס"ד כל הקפדתם עליו הוא שצריך להוציא מפיו שם יפות על מאכל אדם, ואע"פ שהוא עומד ברע בהוקר זה, עכ"ז אל פתח פיו בדבר טוב ויזיל להיות הרע טוב, כי ברית כרותה לשפתים קן לטובה קן להפך, ופרט לפטר שיהיה טוב שלס חוליא הליך קמיה יסלח הטי"ת ברכתו ויספיק המועט לרבים וילכלו ויותירו. מעשה בעשיר גדול שהיה לו שני בנים ורצה שלא יהיו בטלנים אלא יעסקו בעסקים שירויחו מהם, ואע"פ שאינו צריך להרווחה שלהם כי יש לו קרקעות של שכירות שיגיע לו מהם שכירות מלח: ידות על הולדת ביתו, עכ"ז רצה שיהיו עוסקים ולא יהיו עצלנים מחמת בטלה, ולכן נתן ביד כל אחד מהם קרן מאתים זהובים שיתעסקו כל אחד לבדו בסחורות, והתנה עמהם שיבאו אצלו כל ערב שבת קודם מנחה, ואם יגידו לו שהרויחו בחותן שבוע יתן יתן מתנה חמשה זהובים מכיסו לחוקן ההרויח, ואם לא הרויחו לא יתן להם פ"ק, וכ"ס אם הפסידו שלא יתן להם כלום, והם נהגו בכך כמה שבועות, והיו לוקחים ממנו כל א' חמשה זהובים כפי התנאי, והנה שבוע אחד שניהם הפסידו, ויבא האחד אצל אביו בע"ש ויגד לו שהפסיד בזה השבוע ולא נתן לו כלום, וחבירו השני אמר למה לי לומר הפסדתי ואפתח פה לשטן, אלא אני אודיעו באופן זה כדי שלא יתן כלום, ולכן א"ל הרווחתי בשבוע שעבר, וחי יבין בזה שבזה השבוע הפסיד, וכיון שפתח פיו בטוב, נסתבב מן השמים שחכיו כיון ששמע שאמר הרווחתי, לא נתן לבו על סיום דבריו שסיים בשבוע זה, ונתן לו חמשה זהובים, נמצא פתיחת פיו לטובה עשתה לו הרווחה, ולכן כלן הקפידו שיחיה יפות מפי תיבה יפות על מאכל אדם : דף ד'. בדקו וחכמו דמזולזלן קחתי. מקשים למה בחותן החמור דמי דהיינו מדעתם מרן קחתי, ולא הוצרכו לבדוק, וכלן הוצרכו לבדוק. ונ"ל התם היה דרכו לומר כן אפילו על דבר מועט פחות מסוס פרוטה, דאין ב"ד נזקקין לו, ואין דרך לתבוע עליו לפני ב"ד, לכך ברור אצלם דמרן קחתי, אך בזה הדבר שאמר לכין ימול וכו' אין בדברים אלו איזה חידוש ופלא כדי להחליט מזולזלן קחתי, אלא רק הועילו דבריו לסוס לב לבדוק אחריו. או יובן בס"ד דהוא דחתי מזן היה מדבר כל דברים שלו בלשון לעז ורק רגיל על לשונו ב' דברים אלו בלשון הקודש והיינו חומרם בלשון לעז, וכיון דחזו כיון זה שהוא שינוי פלאי, דהע"פ שהוא מדבר בלשון אחר לומר דוגו דיני בלשון הקודש, לכך החליטו דמרן קחתי ולא הוצרכו לבדוק משא"כ בחותן דחז' מזולזלן לא מלהו בדבריו דבר שינוי המתמיה, לכך לא החליטו אלא בדקו וחכמו : ועוד נ"ל בס"ד, לך קחלה לתרץ בס"ד דקדוק א' דק"ל הני הכריחם לבדוק, דמה יולח להם מזה חיוב דין כדי שיסבו לבדוק, ונ"ל בס"ד דהבדיקה היתה לצורך דבר אחר, דהפסד שהיה בקרקע נקראת על שם יוסף בן שמעון שהיה קודם ד' דורות, והוא מוחזק דמזולזלן קחתי, ועתה זה האיש שהיה דורו לומר חכין ימול וכו' תבע בב"ד ירושה מהקרקע זו שהיתה נקראת על שם יוסף בן שמעון אביו של זקנו, וזה יוסף בן שמעון התובע הקרקע לא נודע לנו אם הוא קורב של יוסף בן שמעון הראשון בעל הקרקע B05 · footer / hebrew מן